איזה כיף לשבת בבית ביום גשום חלקית ולא לעשות דבר.
אולי לא לעשות דבר פרט להשלמת הניקיון של המטבח אחרי האירוח של אתמול.
היו כאן the usual suspects: בתי עם חתני והנכדים, אחי עם גיסתי והאחייניות המתוקות. שולחן לעשרה.
לו היו כאן גם בני ואשתו הטרייה היינו 12. ולו היו גם להם 2 ילדים היינו 14 - וזה בדיוק הגודל של שולחן האוכל שלנו. 14. יש למה לצפות....
בחמישי שלפני ליל הסדר הנכדים היו אצלנו כל היום. הם היו מתוקים כרגיל אבל גם היה לא פשוט.
נשמותק, בן השנתיים וחצי פלוס, נמצא עמוק בתוך תקופת ה-terrible twos. בודק גבולות, בוכה כמעט ללא סיבה ובוודאי ללא פרופורציות, לומד גם קצת לעשות מניפולציות....חכמוד, בן הארבע ורבע גם כן נמצא בתקופה דומה - בתי קוראת לה the fucking fours.
נעזרנו בכל מה שלמדתי באימון : לתת תוקף לרגשות שלהם, לשקף את מה שהם אומרים/עושים/מבקשים - אבל להיות מאד ברורים לגבי מה אנחנו מסכימים ומה לא. איכשהו, זה עבד. מעניין שהניסיון שלנו כהורים פחות תופס כאן. או שאולי אנחנו לוקחים אותו כמובן מאליו.
בכל מקרה היה קשה אבל היה כיף.
ביום ראשון של חול המועד הם שוב היו אצלנו כל היום. הפעם שום תופעת terrible twos או fucking fours לא צצה בכלל. תהיתי לגבי זה - איך זה ייתכן או מה תרם לזה? ואז חשבתי על זה שביום חמישי הם היו אחרי שבוע של גן, עם המתחים והלחצים שצברו כל השבוע, עם העלבונות הקטנים שהם סופגים ובולעים כל יום...עם התסכולים - אלוהים יודע מה באמת עובר עליהם בכל דקה של כל יום.
ואילו ביום ראשון הם כבר היו אחרי חמישי (איתנו) ששי-שבת (עם ההורים ועם המשפחה המורחבת) - וכנראה כבר נטולי לחצים ותסכולים. החופש עושה להם טוב. נדמה לי שביום ראשון היה לנו בילוי עם הנכדים הכי כיף שהיה אי פעם, וזה אומר הרבה.
בליל הסדר היינו אצל המחותנת שלנו, אמו של חתני. בנוסף אלינו היו שם כמובן גם בתי עם חתני והנכדים, אחיותיו עם בני זוגן (והגדולה גם עם שני ילדיה בגילאים דומים לנכדיי), דודתו של חתני עם 3 ילדיה הבוגרים, דודו הגרוש של חתני (בלי הבן שלו, שהיה עם אמו) וסבתו של חתני. והיה כיף אמיתי. קריאת ההגדה גם בוצעה במלואה (לפני ואחרי הארוחה) וגם היתה מצחיקה וכיפית, עם שירים באמצע ובסוף (כולל "ויהי בחצי הלילה", "ואמרתם זבח פסח" וכמובן "אחד מי יודע" וגם "חד גדיא" ) ואוכל טעים ביותר (בלי גפילע ובלי קניידלך - בישול בוכרי במיטבו). הקטנטנים שיתפו פעולה עם הקושיות ועם האפיקומן ועם הגביע לאליהו הנביא...ונשארו ערים וערניים ובמצב רוח נהדר עד הסוף (נשמותק נרדם באיזשהו שלב אבל חכמוד ושני בני דודיהם החזיקו מעמד). לא שמנו לב איך הזמן עבר - פרט לכך ש-T התחיל להרגיש פחות ופחות טוב (מה שקורה לו בד"כ בערבים מאז הניתוח) ואנחנו הלכנו הביתה ראשונים - אבל זה כבר היה עשרה לחצות הלילה. לא רע.
ביום שני נסענו לצפת למחותנים השניים - הוריה של כלתי - והבאנו להם את אלבום החתונה (יצא מקסים) וכמובן מתנה לחג. אכלנו איתם צהריים ופטפטנו וצחקנו והיה ממש נחמד. אמנם נסענו (בפקקים של חול המועד) יותר שעות ממה שבילינו אצלם, אבל היה שווה.
בשלישי בערב הוזמנו לארוחת ערב אצל חברינו א' וא' - ארוחת פשוטה של שקשוקה וסלט....והיה כיף גדול פשוט לבלות ביחד.
ברביעי היה לי אימון ומייד אחריו את קבוצת המנטורינג. היה ממש טוב, גם באימון ובגם במנטורינג.
היה לי קצת אינטנסיבי כי גם בקבוצה "התנודבתי" להתאמן (מישהי מהקבוצה "התנודבה" לאמן) - כך שבעצם התאמנתי פעמיים רצוף באותו יום. לא פשוט. אולי אכתוב על האימונים בנפרד.
אתמול כאמור המשפחה היתה אצלנו לארוחת ערב חג - הכנו אותה ביחד והיה כיף גדול עם כולם, וגם הצלחנו לדבר עם בני בסקייפ. עכשיו הגוף קצת מפורק (עבודה במטבח - גם הבישול וגם הניקיונות שאחריו - קשים לי, בעיקר עם הגב - אבל זה שווה את הכיף של לארח את כולם כאן).
קראתי את בלוגיי האהובים, עשיתי את התקציב להחודש....נראה לי שאני מוכנה כבר לאכול צהריים ולרבוץ עם ספר או עם סדרה בטלוויזיה.....
חג שמח
מצחיק: אנחנו היינו בדיוק 14 לליל הסדר, כולל התינוק החדש שכמובן לא אכל איתנו, ואחותו בת השנה ושמונה חודשים שהלכה לישון אחרי ’סדר’ פרטי משלה ולפני כלם. אין מספר קסם, וכבר אנחנו חושבים על הנכד/ה הבא בתור, של הבן הבכור.
השבמחקהבילוי הכי טוב עם הנכדים עד כה נשמע מדהים, כי גם ברגיל אתם מבלים היטב ביחד.
אני חושבת שיש בזה הרבה ערך לסכם ככה את השבוע. נותן פרספקטיבה טובה. וההתקדמות של T שמסוגל לעמוד בכל ההתרוצצויות האלה ניכרת, גם אם נאלצתם לעזוב ראשונים. מקווה שהטיפול בכאב אכן אפקטיבי כמו שזה נשמע.
נשמע שביליתם יפה את הפסח. את נשמעת הרבה יותר רגועה ושמחה. ונשמע שטי מתאושש, כנראה שהטיפול בכאב מוכיח את עצמו.
השבמחקגם הנכדים שלי היו נהדרים בחג. הם היו אצלינו כמעט כל יום וגם ישנו אצלינו.
היום החלטנו לצאת לטיל בטבע. נסענו לחרוצים לשמורה. כל הדרך ירד גשם וכשהגענו הוא פסק והיה כיף ממש.
חג שמח.
חג שמח, אמפי!
השבמחקנשמע שהיה לכם חג חברתי חברותי, מלא באנשים אהובים ובאווירה משפחתית. מימשתם את משמעותו של החג עד הסוף ובדרך הטובה ביותר.
היה צובט לקרוא ש T עדיין חווה קשיים, אני כרגיל מאחל לו שיחזור לאיתנו במהרה.
כיף. ואפשר להמשיך אותו גם מחר :)
השבמחקתודה חמוד. לפחות הוא ישן טוב יותר בלילות, פחות מסוחרר/מסטול בבקרים. משתפר קצת גם בטווח התנועה. אבל בצהריים הוא נרדם לפחות לשעתיים וקשה לו להתעורר ובערב הכאבים מתגברים...בראשון יש עוד תור אצל מומחה הכאב, נראה מה הלאה...
השבמחקיש שיפור אצל T אבל עדיין סובל. וגם עדיין מסטול קצת מהמשככים. נראה מה מומחה הכאב יגיד בביקור הבא. לא ממש רואים את הסוף.
השבמחקבאמת אין מספר קסם...חבל שהבן ואשתו לא איתנו, חבל שהורי לא בארץ...תמיד מישהו חסר. אבל בהחלט נהנים ממה שיש, ויש הרבה ממה ליהנות.
יש רגעים של דאגה..כשפתאום יש לT ירידת לחץ דם או משהו והוא כמעט מתעלף...זיעה קרה מכסה אותו..לא ברור לי מה זה. נראה מה יגיד הרופא. אבל הוא משתםר גם בהרגשה וגם בתפקוד וזה טוב. יהיה נהדר כשיוכל להפסיק עם המשככים...
השבמחקכיף שנהניתם עם הנכדים. הם באמת מביאים אושר גדול
זה בכלל בונוס. אתמול הרגיש כמו ששי והיום מרגעש כמו שבת ומחר יש עוד שבת...מחר אולי נזיז את התחת ונלך לחדר כושר...
השבמחקאז בהצלחה אצל המומחה. אני אחזיק לכם אצבעות, אמפי. שימצאו כבר פתרון לבלגן הזה.
השבמחקחג שמח. בדיעבד.
השבמחקאני חושבת שביום חמישי לימדתם אותם לבטוח בכם ריגשית וביום ראשון הם כבר הרגישו בטוחים כדי להנות מכם.
השבמחקאני חושבת שמערכות יחסים עם ילדים דורשות בניית אמון, בדיוק כמו מערכות יחסים עם מבוגרים. מאוד מסתדר לי שישום טכניקות שלמדת באימון עזר עם הילדים. ליאור בן שנתיים וחצי עכשיו והוא לא יותר נורא מפעם, רק יותר יודע מה הוא בדיוק רוצה. אני גם לא חווה את התקפי הכעס שלו כמניפולציה. אני והגדולה שלי הרבה פעמים נוטות להתנגד לו ראש בראש וזה עובד חלקית. שגיא וזוהר מדברים איתו אחרת. אני קוראת להם "הלוחשים לליאור". הם כמעט אף פעם לא מתנגשים איתו חזיתית, יותר מכוונים אותו לטוב. לפעמים אני פשוט מבקשת מהם להביא אותו למקום אליו אנחנו רוצים ללכת כי אני יודעת שהם יעשו את זה ברכות ויגרמו לו לשתף איתם פעולה. הילד הוא שיקוף של היחס אליו והאישיות שלו. לא רק היחס ולא רק האישיות. :-)
הכי שמח שולה, תודה. גם לך בדיעבד
השבמחקיש לנו מערכת יחסים מצוינת עם הנכדים מהרגע שנולדו...והם סומכים עלינו ועל אהבתנו ללא חשש לאורך כל הדרך. אבל כמו לכל אדם יש תקופות שונות גם אצלם, כינויי החיבה שבתי קוראת לתקופות השונות גם מתוך היותה פסיכולוגית של ילדים לא משנה את האופן בו אנחנו מתייחסים אליהם. תמיד מקשיבים, תמיד נותנים תוקף למה שקורה להם ומה שהם אומרים, תמיד אוהבים ותמיד טיפה יותר זורמים איתם כי בכל זאת אצל סבא וסבתא מותר קצת יותר מאשר בבית...ותמיד גם שמים את אותם גבולות שכן חשובים להם ולנו. גם בתי וחתני חוו אותם כרגועים ושמחים יותר אחרי כמה ימים בבית...
השבמחקשמחה לשמוע שליל הסדר עבר בנעימים ותמיד כיף עם נכדים
השבמחקאלינו הם הגיעו ביום הראשון של החג ונשארו רק ליומיים ( הבנות הבינו שהפעם קשה לנו) כי בעלי כל הזמן אצל אבא שלי עד שנמצא סידור וגם לי היה קשה לתפקד...
( קראתי גם את הפוסט החדש שלך-מחבקת את שניכם)
לא היה לכם רגע דל...
השבמחקזו הזדמנות טובה להיות בחברה נחמדה וקרובה כמו בני המשפחה.
הנה תיכף מתחילים להריח את ריח הפיתות ויאללה נגמר עוד פסח.
אני בטוחה שיש לכם מערכת יחסים נפלאה איתם, לא התכוונתי לרמוז אחרת.
השבמחקאני מודה שקשה לי עם הכינויים "TERRIBLE TWO" וכו’. אני לא זוכרת גיל כזה אצל אף אחד מהם. בדיוק כמונו יש להם עליות וירידות במצבי הרוח וברגישות, ואני חושבת שהן משקפות יותר דברים שעוברים עליהם ועלינו באותו זמן, ולא איזו תקופת גיל קולקטיבית נתונה.
אני תמיד כל כך שמחה לשמוע שילדים גם מתחשבים בהוריהם בכל הנוגע לנכדים. נכדים זה צריך להיות כיף לכל הצדדים, וכאשר יש קושי כלשהו - נהדר שהם יודעים להתחשב. גם אצלנו - בכל התקופה ש-T היה ממש על הפנים, ואפילו עכשיו שיש לו רגעים כאלה וכאלה - בתי מאד מאד מתחשבת. זה מחמם את הלב.
השבמחקותודה על החיבוק. מרגישה אותו.
יש איזשהו שלב שמבינים שלא לכל דבר יש פתרון. בטח כאשר מתחילים להתבגר...
השבמחקאבל אני בהחלט מקווה שימשיך השיפור ושתמשיך ההחלמה ושלבסוף תהיה הקלה גדולה - ולו רק ש-T ירגיש שהיה שווה כל הסבל הזה. שהניתוח הצליח. שהוא הציל את הכתף ולפיכך את הזרוע ואת התפקוד שלה. מאד מאד מקווה. מחר בערב התור אצל מומחה הכאב - נדווח לו על כל התופעות - על השיפור ועל הקושי. ונראה מה הלאה. תודה על האצבעות...
אני בוודאי לא זוכרת אצל הילדים שלי תקופות כאלה, אבל האמת היא שאני לא קראתי ספרי פסיכולוגיה ולא למדתי תיאוריות על גידול ילדים - אני רק הייתי אני, לגמרי אני איתם (וזה היה חדש לי - מעולם לא הייתי לגמרי אני עם אף אחד לפני שהייתי אמא), אהבתי אותם וחינכתי אותם בערכים שלי (ושל T, היינו די ביחד בעניין הזה) - וגם הקפדתי לא לעשות להם דברים שהורי עשו לי, אבל כמובן שעל הדרך בטח עשיתי דברים אחרים. כל הורה "שורט" קצת בלי כוונה את ילדיו - אין מנוס מזה. בכל אופן אני מבינה שהגבת לביטוי, שגם לי הוא חדש. אני נפעמת מהנכדים האלה, בני אדם בזעיר אנפין שיש בהם הכל. כל אחד משהו מיוחד בפני עצמו. לומדת אותם ולומדת אותי דרכם. זו חווייה שאין שנייה לה.
השבמחקהיה כיף אמיתי. אני לא אכלתי מצות אבל גם לא אכלתי חמץ. פשוט נמנעתי ככל האפשר מפחמימות מסוג כלשהו - לא מטעמי מסורת אלא מטעמי דיאטה. כך שלא הרגשתי ממש את הפסח מהבחינה הזאת.
השבמחקחג שמח :)
השבמחקאגב, נסי פרוביוטיקה :*
תודה ליבי יקרה.
השבמחקהגעתי למחשב רק היום וקראתי את שני הפוסטים שלך שהחמצתי. הראשון מלא נחת ושמחה משפחתית והשני מדאיג קצת.
השבמחקמקווה שהאושר והשמחה יגברו על הכאבים והצער
גם אני מקווה, צופה יקרה.
השבמחקוואו היה ממש חג עמוס , אבל אם זה נעשה מתוך רצון ואהבה אז בכייף, אצלנו מלבד ליל הסדר עצמו שהיה המוני ומוצלח כל חול המועד היה על מי מנוחות בעיקר שבחלק מחול המועד הייתי בכלל לבד. והנה עבר גם החג המעייף הזה
השבמחקכל הפעילות היתה בכיף ונחנו בין לבין המון.
השבמחקחג. פשוט חג. על הטוב והטוב יותר, על המנג’ז, המשמח, המעצבן. מצויין. אתם מאוזנים ונורמלים (:
השבמחקמאוזנים ונורמלים נשמע מצוין :)
השבמחק