בשנה שעברה פרסמתי כאן את סיפורה של הדודה של T, ניצולת אוושוויץ וברגן בלזן
אבל זה היה אחרי יום השואה
וחשבתי שמתאים לפרסם אותו שוב היום
בשנה שעברה פרסמתי כאן את סיפורה של הדודה של T, ניצולת אוושוויץ וברגן בלזן
אבל זה היה אחרי יום השואה
וחשבתי שמתאים לפרסם אותו שוב היום
למרות שקראתי את הסיפור בשנה שעברה קראתי אותו היום שוב והוא עדיין מרתק ומרגש מאוד. הייתי שמחה להכיר את הדודה המופלאה ולשוחח אתה.
השבמחקמאוד מתאים וגם בקריאה שניה מצמרר.
השבמחקזה אחד המקומות שכדאי לתעד ולתת לכמה שיותר אנשים לקרוא. הסיפור הזה וסיפורים דומים יכולים במעט להעביר את התחושות וההרגשות של אותם אנשים חזקים.
השבמחקתודה צופה. אכן מופלאה. חגגנו לה יומולדת 90 בינואר, כאשר היא הגיעה מלונדון לחתונה של בני. תארי לעצמך שהיא היתה כאן לפני שנה בפסח וביום השואה, הגיעה שוב באוקטובר לחתונה של אחיינית שלנו ושוב בינואר לחתונה של בני. אישה מדהימה
השבמחקאכן מצמרר. ומה שתמיד הדהים אותי כאשר שוחחנו בעבר (בעצם התיידדתי איתה עוד כשT ואני רק התחלנו להיות חברים, הייתי בת 17 כשהכרתי אותה לראשונה), הדהים אותי שהשואה היתה רק חלק (נכבד אולי) מתלאות חייה הקשים. דווקא את הילדות המיותמת כשקרעו אותה מאחיה ואביה נרשמו אצלה כטראומה של חייה יותר מהכול.
השבמחקנכון, ולכן החלטתי להעלות את זה כאן. תודה קיימן
השבמחקאולי טראומה אישית מול טראומה קולקטיבית.
השבמחקמרגש !
השבמחקאכן. שמחה שהיא הצליחה לספר את סיפורה, ואנו נדאג לשמר אותו ולהפיץ אותו במשפחה ולכל מי שיהיה מוכן לשמוע
השבמחקקראתי והתרגשתי
השבמחקמסקרן לדעת מה ארע לבני משפחתה שנשארו אחרי המלחמה ברומניה
רון תודה. עכשיו ראיתי בפייסבוק שהיא גם השתתפה ביום השואה באנגליה השנה. איזו אישה חזקה ומדהימה.
השבמחקלגבי משפחתה ברומניה: חלק מאחיה נלקחו למחנה עבודה ושוחררו אחרי המלחמה. אחות אחת עם בעלה והילד נלקחו גם לאוושוויץ, האחות והילד נרצחו מייד והבעל ניצול מהמחנה ונרצח על ידי הרוסים בסוף המלחמה. שאר המשפחה נשארה בבית, ונאלצה לחיות תחת השלטון הקומוניסטי. אביה עם אמה החורגת ואחד מאחיה עם אשתו וילדיו עלו ארצה תוך כמה שנים, ושאר האחים עלו ארצה בהדרגה במהלך שנות החמישים ככל שהמשטר הקומוניסטי איפשר. כצפוי לקח כמה שנים עד שנודע לה מה גורלם ולהם מה גורלה. המפגש הראשון ביניהם היה כאן בארץ ב-1959, אם אינני טועה.