מצבו של T ממשיך להשתפר בהדרגה, והנה כמה דברים שהוא כבר הצליח לעשות בעצמו למרות המגבלות בתנועה והכאבים בכתף/יד/זרוע.....
במקום בריכת הדגים שהניבה בעיקר אצות (בעיקר חוטיות, כאלה שסותמות את הצנרת) וירוקת מכוערת וכן היוותה חממה לביצי יתושים הוא בנה ערוגה חדשה עם מזרקה קטנטנה.
את האדמה הביא לו בחור מהיישוב שיש לו טרקטור, אבל את כל השאר (כולל הקמת הטפטפות והתקנה המזרקה) הוא עשה בעצמו.
מותר כבר לספר שזה בעצם מה שאני רציתי מלכתחילה: ערוגה קטנה (אפילו יותר קטנה מזו) בכניסה לבית, עם מזרקה קטנה שמשמיעה קול פכפוך נעים של מים. זה לקח 3 ניסיונות (שתי גרסאות של בריכת הדגים ולבסוף הערוגה הזאת) עד שקיבלתי את מה שהתכוונתי אליו. 
בנוסף T כבר ירד לסדנת הצורפות שלו במרתף וחזר לייצר תכשיטים להנאתו. להלן התוצרת הראשונה שלו מאז הניתוח: צדף כסף ובתוכה פנינה...וכן, הג'ינג'ים הם שלי 
אני גם הספקתי לעשות V על כמה וכמה ענייני בריאות - ביקור אצל א.א.ג (ועכשיו אני מבקשת כל הזמן להחליש את הרדיו והטלוויזיה, לדבר חלש...כי ניקו לי את האזניים), ביקורת אצל הגניקולוג (הכל בסדר ברוך השם, ואני חוזרת לקחת את ה-HRT אז בתקווה שתוך כמה שבועות גם גלי החום ושאר תופעות הלוואי המעצבנות של גיל המעבר תשכחנה), ביקורת שנתית אצל רופא העור (הוא הפנה אותי לכירורג פלסטי להסרת איזו נקודה כחולה מהרקה השמאלית שאמנם קיימת אצלי עשרות שנים ללא שינוי אבל בכל זאת עלולה להוות סכנה) והדובדבן על הקצפת: עקירה כירורגית של השן שבעטיה נגרם לי הזיהום שהגיע עד לחיך...
זה האחרון היה אתמול, ואני חייבת לומר בהפתעה (ובשמחה) שהיה פחות טראומטי ממה שציפיתי.
תוך כדי הטיפול לא סבלתי (היה לא נוח אבל לא כואב), הכאב שבעקבות הטיפול (אחרי שהפרצוף החל להתעורר) היה עמום ונסבל, ועם כמה טיפות אופטלגין הלכתי לישון וקמתי כמו חדשה הבוקר. המשך יבוא.
בנוסף - הכי חשוב - יש לי מתאמנת חדשה. היא הופנתה אלי על ידי חברה פסיכותרפיסטית, שזה לא מובן מאליו בכלל (הפרגון, הפרגון).
היתה לנו פגישה אחת, קבענו יום ושעה קבועים פעם בשבוע....והנה הסנונית הראשונה בחזרה שלי לאמן.
עוד מעט אני הולכת לאימון שלי, והיום ערב יום הזיכרון ....וכבר עצבות החלה ליפול עלי כבכל שנה בתקופה הזאת
כמה עוד נדע מלחמה? כמה עוד נישא חרב?
לא נראה באופק שמדינתנו הולכת לכיוון האחר, של הדיבור, של ההתקרבות, של השלום....וזה עוד יותר עצוב.
בשורות טובות, אפשר לקרוא לפוסט
השבמחקאהבתי את השרשרת, מקסימה .
מכירה את התקופות האלה של ’טיפול עשרת אלפים’, לא מזמן גם אני עברתי סבב. זה מלחיץ כי כרוך בבירוקרטיה מזה ובחרדות מזה, אבל עוברים את זה וממשיכים הלאה, ולא נורא.
שמחה שT משתפר. והנמשים לגמרי מתאימים לאמפיארטי שבראש שלי.
ועניין הבריכה והמטופלת החדשה מתחברים לי ביחד: בסוף הכל מסתדר, למרות שזה יכול לקחת זמן וכמה תחנות בדרך.
נכון לשורה האחרונה. יש דברים שלוקחים זמן אבל בסוף הכל מסתדר. וגם אם נדמה שזה לא הסתדר בדיוק איך שרצינו, הרבה פעמים המציאות היא זו שמראה את מה שבעצם רצינו.
השבמחקבאמת אני מצטיירת לך עם ג’יג’ים? על הגוף כן, בפנים לא כל כך והשיער בכלל לא. בילדות הייתי בלונדינית / שתנית....והיום כמובן הגוונים מסתירים את מעט האפור (כסוף יותר נכון) שצץ לו....
אז כן, אפשר לקרוא לפוסט "בשורות טובות"
שיירבו בשורות טובות
השבמחקהאם רופא העור בדק את הנקודה החשודה בעזרת דרמטוסקופ לפני שהמליץ על הסרתה?
הערוגה נראית יפה מאוד והכי חשוב ש-T בנה אותה לבד.
השבמחקשיהיו רק בשורות טובות והשורה האחרונה בדיוק מתחברת לערב הקרב על כל מה שהוא מסמל וימשיך לסמל גם כשיהיה שלום (אם וכאשר).
שמחה לשמוע על מצבו המשתפר של T
השבמחקוהערוגה בגינה נראית צבעונית ונהדרת
אוהבת את ערוגת הפרחים
השבמחקוהשרשרת
איזה יופי לבשורות טובות!
וכן, אנחנו כבר זקוקים כאן במדינה שלנו לשקט...
אני שמח שגם ט’ ( אני מתעצל לכתוב את האות האנגלית בסמרטפון... ) וגם את מרגישים טוב יותר ובעיקר שמח ש ט’חזר לפעילות. מהנסיון הקצר שהיה לי עם הכאבים ביד( ביום ראשון היה לי אולטראסאונד ואני מחכה לתשובות) זה לא נעים בכלל וטוב שמשתפר. רק שימשיך ככה
השבמחקאיזה כיף לשמוע שטי חזר לעצמו עד כדי עבודות ועשיית דברים שהוא אוהב. נהדר!!
השבמחקתודה רון
השבמחקדרמטוסקופ? ממש לא. בקושי העיף מבט.
תודה קיימן, בהחלט הכי חשוב ש-T בנה את הערוגה לבד. הוא ממש חוזר לעצמו, יוצר ופועל וזה ממלא אותו בשמחה ותחושת סיפוק.
השבמחקוכן - הערב המתקרב ימשיך לסמל את מה שהוא מסמל גם הרבה אחרי שיהיה שלום.....
תודה n_lee, הערוגה באמת נהדרת, ואנחנו אופטימיים יותר לגבי המצב של T...
השבמחקתודה נ*גה, אנחנו כל כך זקוקים לשקט....אבל לא באמת יודעים כנראה איך לחיות איתו. הלא גם בתקופות שיש שקט יחסי מבחוץ אנחנו משכילים לייצר רעש ביננן לבין עצמנו. עצוב וחבל.
השבמחקאבל הפרחים הנהדרים גורמים לי לקצת אופטימיות בכל זאת. וכבר באו הדבורים והפרפרים - מייד הפיצו את הבשורה. איזה כיף
תקראי קצת ברשת על דרמטוסקופ ולעניות דעתי אל תרוצי להוריד את השומה ללא יעוץ נוסף שיכלול בדיקה עם דרמטוסקופ שתפקידו לאבחן התפתחות תאים לא טובים בשומות ובנקודות חן
השבמחקהתחלת לשיר "גינה לי חביבה" כל יום אחר הצהריים?
תודה טליק. ה-ט’ זה בסדר (תכל’ס השם שלו מתחיל ב-ת’), התחלתי להשתמש בקיצור הזה במקום "בעלי בעלי בעלי" כל הזמן בתחילת הבלוג. יכולתי לחשוב על משהו אחר (כמו "ג’ינג’י" של צופה מן הצד ) אבל דווקא חיקיתי את האזרחית קיין עם ה-B שלה.....ובהחלט משמח שמצבו משתפר. הדרך עוד ארוכה - אבל כוח הרצון שלו אדיר וגם כוח האופטימיות שלו, וזה עושה המון. בינתיים חי על משככי כאבים, והם גם עושים לו לפעמים סחרחורת - לא נעים. אבל הוא לא מוותר על החיים והפעילות....כל הכבוד לו. מאחלת לך שהיד תחלים ושהכל יהיה בסדר. זה ממש לא כיף להתנהל עם כאבים באופן קבוע!!!
השבמחקתודה קורדליה, מאד משמח אותי לראות שהוא משתפר, מתגבר על הכאבים (שעדיין קיימים כמובן) וחוזר לפעילות. בעצת מומחה הכאב הוא ניסה להפחית במינונים אבל ללא הצלחה בינתיים. צריך סבלנות וזמן, וכנראה המון אופטימיות - ומזל שמזה יש לו בשפע
השבמחקאוקיי, אלך לקרוא. זו לא שומה, אגב. זו נקודה כחולה, כאילו מישהו צייר לי נקודה כחולה על הרקה, וזה לא יורד במים. זה לא בולט, זה לא משתנה...זה שם כבר שנים. אני מפנה את תשומת לבם של רופאי עור כבר שנים לנקודה הזו, וזו הפעם הראשונה שאחד מהם מחליט לעשות עם זה משהו.
השבמחקאני שרה "גינה לי" כבר כמה שנים....מאז שעברנו לבית הזה. עשינו פה גינה שהיא בעצם סוג של "גבינה שוויצרית" - עיגולים עיגולים בגדלים שונים שבכל אחד מהם יש פרחים או עץ או שיחים או צמחי תבלין...וכל השאר זה בטון מוחלק...בשניים מהעיגולים היו בריכות במקור...אחת מהן כוסתה והפכה לערוגה כבר לפני שנתיים, נדמה לי. השנייה סוף סוף הפכה לערוגה השבוע...
חדשות משמחות, והתליון מאוד יפה. וכן, ימים עצובים.
השבמחקפוסט מחייך ומחויך. הערוגה יפהפיה. וגם השרשרת מאוד יפה לא יודע למה, אבל מיד נזכרתי בסיפור של בת הים הקטנה.
השבמחקמסוף של הפוסט אני מתעלם באלגנטיות. אבל הכי חשוב ש T פעיל, שהוא עושה דברים, שהוא לא מתייאש ושיש שיפור. עוד ועוד כאלה שיפורים והמון!
עכשיו כבר לדךגמרי נכנסתי לאווירה ומצב הרוח של יום הזיכאון. אבל באמת בבוקר הפרחים והתליון הצטרפו לאווירה האופטימית...
השבמחקהמועקה הזאת של או טו טו יום הזיכרון הסתננה לפוסט כמעט נגד רצוני...אבל זה חלק מהמציאות. השמח עם העצוב, היצירה עם האובדן...
השבמחקובאמת העיקר ש T מתאושש ופעיל (גם הספיק לתקן כל מיני דברים בבית בזמן שהייתי באימון)
השרשרת יפהיפה. טוב לשמוע כי כל הבדיקות והטיפולים עברו בשלום.
השבמחקתודה שולה. באמת ש-T הוא אמן, ולא משנה מה הוא עושה (בישול, ציור, צילום, גינון, עיצוב הבית או צורפות) הוא מצליח להביא את זה לידי ביטוי
השבמחקמזל שהשימוש ביד חוזר לו לאט לאט
כן בקריאה שנייה הפוסט נשמע קצת גריאטרי (כל הבדיקות והטיפולים) אבל זה חלק מהחיים ....
השרשרת יפיפיה והגינה מקסימה ויופי שאתם הולכים ומבריאים! :-)
השבמחקשיהיה בהצלחה עם האימון. יש לה הרבה מזל להיות המאומנת שלך.
תודה ויום עצמאות שמח
השבמחקאח, איזו גינה מקסימה. והתכשיט -וואו! ברת מזל :).
השבמחקקבלי כל הכבוד ממני על ה"סידורים" הרפואיים שעשית, כ"כ קל להזניח, אני מבריזנית כרונית.
נראה שהחיים שבים אצלכם למסלולם לאט לאט... יופי.
תודה PK, איזה כיף לשמוע
השבמחקלגבי המעקבים הרפואיים - אני באמת משתדלת לא להזניח, ואני מאד מאד מבינה כמה קל זה פשוט להתעלם מזה
אני מאד בעד תחזוקה שוטפת - גם של הגוף וגם של חפצים/מכשירים. התרגלתי לזה כבר. אני לא נהנית מזה בכלל אבל מאד שמחה לעשות V על כל דבר ולשכוח מזה לפחות לשנה
הישראבלוג הזה מעצבן עם התגובות שפתאום מתעופפות להן ונעלמות...
השבמחקבכל אופן כמו שכתבתי (או חשבתי שכתבתי) קודם, אני בורחת להשאר עם הרוח האופטימית של תחילת הפוסט, עם הערוגה והשרשרת היפיפיות, ובמיוחד עם הבשורות הטובות בתחום הבריאותי שלך וגם של t
אבל מה שהכי ממלא אותי אופטימיות היא העובדה שמחר זה מחר... :-)
הרבה מתלוננים על ישרא, אני אישית עוד לא נתקלתי בתקלות - מקווה שגם לא אתקל.
השבמחקהרשי לי לתקן אותך: היום זה היום :)