בסך הכל, למרות החום הגדול והבתי נסבל, עברו עלי שבועיים נהדרים.
בני וכלתי הגיעו וניצלנו כל רגע אפשרי לחיבוקים ושיחות - מילוי המצברים שלהם ושלנו. בעיקר שלי.
לא כל כך ברור מה עבר על T בתקופה הזאת, אני עדיין קשובה לו - מנסה למדוד את הדופק הרגשי שלו - אבל גם בני חש זאת, ושאל אותי על זה.
בנוסף לכל התגובות שלכם לפוסט הקודם, השאלות של בני חידדו לי שאכן יש משהו. עדיין לא ברור מה. עובדת על זה.
בכל אופן חגיגות הביקור החלו בהתייצבות של בתי עם הנכדים כבר ביום הנחיתה, וגם חתני הצטרף לארוחת ערב משותפת וחגיגית. אביה של כלתי הגיע כדי לקחת אותה הביתה לצפת - הם החליטו להתפצל לחלק מהימים כדי שכל אחד מהם יספיק לבלות זמן איכות גם עם ההורים וגם עם חברים ומשפחה מורחבת.
באחד הימים בני וכלתי בילו אצל בתי עם האחיינים המתוקים - נשמותק וחכמוד - שכל כך שמחו שהם באו, ועשו שמח כל הערב
בששי ערכנו כאן עוד ארוחה משפחתית - הפעם יחד עם משפחתו של אחי, ובמוצ"ש בני קיים הופעה עם קומץ חברים - מופע גאז' שכלל כמעט כולו חומר מקורי שלו ושל אחד החברים - וכל המשפחה התייצבה. נהנינו מאד, היו אנרגיות מטורפות - ולמרות שזה היה גאז' חדשני וקצת קשה לעיכול האוזן הבלתי מורגלת - היה מדהים. ניכר היה שבני התקדם עוד יותר מאז ששמענו אותו בהופעה לאחרונה.
מה עוד היה? לכבוד יום הולדתו של חתני קבענו שהנכדים יגיעו אלינו איזה ערב ויישארו לישון, ובתי וחתני יצאו לבלות.
כשבתי סיפרה לחכמוד ולנשמותק שבאים לישון אצל סבא וסבתא הם עלצו ושמחו.
"עושים מסיבת פיג'מות אצל סבא וסבתא" הם שרו להם בזמן שהיא הכינה תיק (מדוגם להפליא - שקית בגדים לשינה, שקית לבריכה, שקית לאחרי הבריכה, שקית לבגדי החלפה וכו). היה מאד כיף, ולמרות שלא ישנו רצוף בלילה (הם ישנו מצוין אבל דיברו מתוך חלומות ואפילו צחקו מתוך חלום אחד) נהנינו מכל רגע. בבוקר לקחנו אותם לבריכה, ומשם ההורים שלהם כבר באו לאסוף אותם הביתה, ומשם לסופשבוע קמפינג שהם ערכו בחוף הבונים עם חברים.
ערב אחד כאשר כלתי כן היתה אצלנו - יצאנו ארבעתנו לשפת הים לאכול משהו - ולמרות החום הנורא ובעיקר הלחות הכבדה - היתה בריזה כלשהי והצלחנו ליהנות מהים ובעיקר מהחברה והשיחה.
הצלחתי למצוא גם בוקר אחד שבו בילינו בני ואני לבד בים - זמן איכות ששנינו מאד רצינו לעצמנו - ועוד בוקר בו שרתי לבני את השירים שלי (הוא כבר שמע אותם בעבר אבל ביקש לשמוע שוב, והפעם גם העיר הערות מתוך הידע המוסיקלי שלו, שיבח והציע הצעות לשיפור : התענגתי על כל רגע. ובאמת מבחינתי הביקור היה אומנם קצר אבל הצליח למלא את המצברים הרגשיים שלנו.
אתמול לפנות בוקר הם יצאו לדרך ובערב הם כבר נחתו בבוסטון - עייפים אך מלאי אנרגיות מחודשות להמשיך את חייהם, לצמוח, להתפתח, לעבוד וללמוד ולאהוב - עד המפגש הבא.
איזה כייף! כמה כייף! טפו טפו טפו..
השבמחק(אז עכשיו אפשר כבר לקבוע משהו, אה? )
שבועיים מהנים עברו על כוחותייך .
השבמחקזמן איכות של הורה וילד תמיד חשובים, מוצאים בהם זמן לדבר וזה חשוב במיוחד כשהילדים לא גרים ליד ואין זמן ביום יום.
שיהיו רק ימים כאלו.
נהדר. במיוחד נהניתי מהלילה שלכם עם הנכדים (ולי מצפה שבוע של קייטנת סבבתא, סבא-סבתא בעוד שבועיים, ואני הרבה שמחה וקצת חוששת. הן קצת קטנות יותר מהזוג נכדים שלך, שלוש וחצי ושנתיים, והקטנה היא בת שנתיים קלאסית), ומהבילוי המוזיקלי שלך עם הבן. איזה יופי שהוא רצה לשמוע אותך, שנתן לך פידבק מקצועי. זה כל כך נפלא בעיני שאתם מסוגלים להתחבר גם בקטע המוזיקלי.
השבמחקבהחלט כיף!
השבמחקבעוד כמה שעות ניתוח הקטרקט שלי, ואחרי זה נראה איך זה עבר, תוך כמה זמן אני מתאוששת....ואז נקבע
הבילויים עם הילדים - גם אלה שגרים קרוב וגם אלה שרחוקים - וכמובן עם הנכדים - הם באמת הבונוסים של החיים
השבמחקאמן ואמן
אני בהחלט מרגישה את ההבדל בקושי (הפיסי לפחות) בין גילאי שנתיים-שלוש לבין עכשיו - ארבע וחצי ושלוש. הבדל עצום. וגם יש להם תקופות, כמובן, כמו לכולנו. ועכשיו הם שניהם דווקא בתקופה יחסית רגועה. מאד חברים זה של זה ולא רבים הרבה....יותר עצמאיים, יותר זורמים - תקופה נהדרת.
השבמחקלגבי הבן שלי - הקשר שלי עם כל אחד מילדיי בנפרד הוא באמת קשר מיוחד. יש לנו דברים משותפים ויש לנו דברים שאנחנו יכולים לדבר עליהם שעות...גם עם הבת וגם עם הבן. באמת בורכתי מהבחינה הזאת. גם עם כלתי נוצר מההתחלה קשר מיוחד, וגם על כך אני מברכת. את חתני אני מאד אוהבת אבל דווקא איתו יש לי הכי פחות במשותף, משום מה. אני גאה במערכת היחסים שהצלחנו (T ואני) לפתח איתו, למרות שזה לא זרם באופן טבעי - יש שם הרבה אהבה וגם הערכה עצומה למי שהוא כאדם, כבעל, כאבא - אבל פחות תחומים בהם אני חשה שיש משותף. חבל אבל ככה זה.
אוי דרלינג, שיהיה בהצלחה!!!!!
השבמחקכיף ועוד כיף ועוד כיף........לקרוא ולהנות. ילדים, נכדים, ים, שירה, מוסיקה ופיג’מות. לא חסר כלום.
השבמחקהבן שלי היה אצלינו לעשרה ימים שנגמרים היום. את רוב הזמן בילה עם המון החברים שלו, אבל היה לו גם זמן להיות אתנו, והיו לנו שיחות נהדרות. כואב לי שהוא עוזב אבל בעוד חודש אהיה אצלם לכמה ימים.
ובהצלחה לניתוח העיניים!
תודה יקירה
השבמחקהכי כיף כשכבר יש לך את מועד המפגש הבא :)
השבמחקאח, איזה כיף. עונג צרוף. כל אחד מהרגעים בפוסט הוא ממתק אמיתי.
השבמחקבהצלחה בניתוח!
נשמע שהיה לכם ממש כיף. אני שמח בשבילך, אמפי.
השבמחקוואו ניכר שזו הייתה חוויה רגשית נפלאה,אני לא יכול לתאר לעצמי אפילו לחיות במרחק כזה עם מי מילדיי ולהפגש פעם או פעמיים בשנה,זה לא קל בכלל וטוב שיש את הזמן להפגש ולהיות ביחד
השבמחקכמה אושר יש בקטע המקסים הזה...
השבמחקואוו!!! נשמע לי כמו תענוג צרוף
השבמחקאין כמו להיות עם אנשים שאוהבים כדי למלא את המצברים
בהצלחה עם הניתוח עיניים
וכמובן החלמה מלאה ומהירה
תודה יקירי. עכשיו שוב מתגעגעת,אבל זה מצב רגיל
השבמחקלגמרי ! תודה
השבמחקאני כבר אחרי הניתוח, הלך ממש בסדר
באמת אושר צרוף
השבמחקתודה
ללא ספק קשה לחיות במרחק 12 שעות טיסה מבני האהוב וכלתי המתוקה. זה מצב שהייתי בוחרת בו לו נשאלתי. אבל העולם הוא כזה והמציאות היא כזו שלפעמים זה מה שיש ועם זה מסתדרים על הצד הטוב ביותר.
השבמחקומה שלמדנו הוא באמת ליהנות מרגעי היחד וכך לעבור את רגעי המרחק
לגמרי!
השבמחקתודה על האיחולים, אני כבר בבוקר שאחרי, עבר ממש חלק וטוב, קצת כאבים אתמול בערב אבל גם זה עבר. אני עדיין רואה מטושטש בעין הזאת אבל כבר אין לי את העננה שהסתובבתי איתה בחודשים האחרונים - היום אחה"צ אלך לביקורת אצל הרופאה המנתחת...ובמהלך הימים הקרובים העין תתייצב ואז נראה מה הלאה. כי יש לי צילינדר קטן גם בעין שמאל וגם בעין ימין, כך שלמרות שתיקנו לי את הראייה לרחוק, ייתכן שעדיין אצטרך משקפיים...לא נורא. אני כבר רגילה...
לאבד את הראיה זה משהו נוראי
השבמחקהיום יש דרכים להציל את העין
לסבתא שלי היה משהו, והיא קיבלה זריקות מיוחדות לעין שגרמו לבעיה להיעלם
אם היא לא הייתה עושה את זה היא הייתה מתעוורת
משקפיים זה עוד בסדר
והכי חשוב שאת רואה!
בדיוק. העיקר שאני רואה. 99% ממה שאני עושה בחיים דורש ראייה.
השבמחק