השבוע האחרון של אוגוסט עבר בנעימים.
בילויים עם חברים, אירוח של הנכדים.
לקחנו את נשמותק וחכמוד להצגת "הכבש השישה עשר". הם מאד נהנו וישבו מרותקים (בניגוד להרבה ילדים שפטפטו, בכו או ביקשו לצאת באמצע).
אני התמוגגתי על השירים האהובים אבל לא ממש הבנתי למה תפרו את הסיפור מסביב.
אני יודעת שמקובל לתפור סיפורים מסביב לשירים כדי ליצור מזה הצגה - עיין ערך מאמא מיה של אבבה או מרי-לו של צביקה פיק.
אבל כאן זה נראה לי מיותר. מה גם שבגלל הסיפור - חלק גדול מהשירים הושמט, והושמע כ"טעימות קצרות" בסוף, וגם הסיפורים הקטנים (האיש הירוק, האיש עם השערות) הושמטו לגמרי. לי זה היה חבל - ובהזדמנות אשיג את התקליט המקורי להשמיע להם. עם הקריינות של יונתן גפן....
הם ישנו אצלנו בלילה . זו כבר הפעם השלישית שהם ישנים בחדר שלנו כאן על ה"ספסל" של הדובים. יש כאן שני מזרונים סגולים, כל אחד באורך ורוחב של מיטת יחיד - אנחנו מציעים את המזרונים (כל הדובים והכריות יורדים לרצפה "ושומרים עליהם בלילה") והם ישנים איתנו, רגועים ומבסוטים עד הגג.
וגם לנו זה נוח יותר שהם קרובים, אם הם רוצים מים או פיפי או שנכסה אותם - לא צריך לרדת במדרגות לחדר שלהם. סידור מושלם.
הם נורא מצחיקים - מדברים מתוך שינה. חכמוד אמר שהוא רוצה לצייר אצל סבתא וסבא, וגם התווכח עם חבר בחלום על מי דחף את מי.
נשמותק היה הכי מצחיק - מתוך שינה הוא אמר שהוא עייף 
בבוקר חשבנו לקחת אותם לים אבל לא התחשק להם. אז לקחנו אותם לקולנוע. יש איזו סידרת סרטים של מקס האריה שהם אוהבים. שניהם ישבו מרותקים במהלך כל הסרט - ואפילו לא קמו בהפסקה. הם מאד נהנו.
הקטע היחיד שאני לא מבינה הוא - מדוע מקפיאים אותנו בקולנוע. לדעתי היה שם קור של 10 מעלות. אולי 15. עדיין לא הגיוני. T הצטנן!!!
כמובן שהם נרדמו באוטו בדרך הביתה, נשמותק המשיך לישון (ואני הצטרפתי אליו לחדר לסייטה קלה) וחכמוד נשאר עם T בסלון, אכלו ארוחת צהריים ושיחקו ב"מתנת הניחומים" שקנינו לו ליום הולדתו של נשמותק שחל בשבוע שעבר.
כשנשמותק התעורר גם הוא אכל - וקיבל את המתנות ליום הולדתו. וכשבתי הגיעה לקחת אותם הם לא ממש רצו ללכת.
אני חושבת שזה הכי מחמם את הלב כשהם מבקשים לבוא אלינו, לישון אצלנו, ולא רוצים ללכת.
מחר מתחיל הגן - מקווה שיהיה להם טוב. חכמוד מאד חושש מזה. הוא סבל מביריונות בשנה שעברה - והם העבירו אותו גן והשאירו אותו בטרום חובה (עכשיו במקום להיות הכי צעיר בגן הוא יהיה בין המבוגרים - אבל הוא עדיין קטנצ'יק).
לנשמותק אני לא דואגת - הוא מסתדר בכל מקום, בדרך כלל. יש לו מן אישיות כובשת כזאת.
מאחלת להם ולכולם שנת לימודים מהנה ומוצלחת
אני זוכרת שבתור ילדה מאוד אהבתי להיות אצל סבא וסבתא שלי
השבמחקגם הייתי יותר אצל ההורים של אמא מאשר אצל ההורים של אבא (כשאני נולדתי ההורים של אמא שלי היו בשלהי שנות ה40 שלהם, בעוד ההורים של אבא שלי היו כבר בשנות ה70 לחייהם)
בכלל אני חושבת שזה חשוב שהנכדים מרגישים בנוח להיות אצלכם בבית
קשה לי לדמיין עולם בו ילדים גדלים בלי לראות את הסבא והסבתא שלהם (ויש כאלה)
נשמע שכולכם נהניתם מהביקור :)
זה באמת לא מובן מאליו שיש סבים וסבתות.
השבמחקל-T היתה סבתא אחת, אמא של אמא, במשך שנים בודדות כשהיה קטן והוא בכלל לא זוכר אותה (פרט לתמונת אימה של שיניים בכוס ליד המיטה).
אני גדלתי עם סבתא צמודה שגרה איתנו - אמא של אמא. היא באמת היתה מיוחדת. סבי נפטר בגיל 56 והיא עברה לגור איתנו. עם הוריו של אבא יצא לנו להיות רק בתקופה שחיינו בארה"ב וגם אז - פעם בשבוע גג. התארחנו אצלם לארוחה או הם אצלנו - מעולם לא פיתחתי איתם מערכת יחסים של ממש, מעולם לא הייתי איתם לבד.
לאמא שלי היו סבא וסבתא משני הצדדים
השבמחקאבל לאבא שלי לא היו סבא וסבתא בכלל (שואה וזה)
גם פעם אנשים לא היו מאריכים חיים כמו היום
אני למשל הכרתי את סבתא רבא שלי וסבא רבא שלי (הורים של אבא של אמא)
כשהייתי בצבא ועשיתי קורס בממר"מ גרתי אצל סבתא שלי (אמא של אבא) כמה חודשים
ואצל סבא וסבתא (ההורים של אמא) תמיד הייתי נמצאת בתור ילדה קטנה
אני עד היום זוכרת את הבית שהיה להם (הם עברו דירה לפני כמה שנים באותו בניין רק בקומה אחרת)
בתור ילדה הסבים והסבתות משני הצדדים היו אצלינו כמעט כל שבוע בימי שבת
כשגדלתי יותר זה התמעט...
ההורים שלי היו קצת משתגעים מזה שהם היו מגיעים בלי להודיע
כי אם היו לנו תוכניות ופתאום היינו מוצאים אותם יושבים ומחכים לנו בחצר זה היה מרגיש להם לא בנוח
אני לא זוכרת מי הגדול ומי הקטן אבל אני מנחשת שחכמוד הגדול. הגדולים בדרך כלל חכמים והקטנים מתוקים. ברור ששניהם חמודים...אני משערת שחכמוד בן חמש ונשמותק שלוש? ניחוש...
השבמחקכיף לישון איתם בחדר, וכיף לראות שהם נהנים מסרטים והצגות. בכלל כיף איתם...
מקווה שתהיה שנת לימודים מוצלחת.
אצלנו הנכדים עוברים מהרצליה לרעננה. בית ספר חדש, חברים חדשים. אדם בן תשע ורונה שבע. רונה כבר הייתה בקיץ בקייטנה של בית הספר והכירה כבר חברים. אדם פגש את המורה והיא נתנה לו טלפון של ילד שגר בבית מולו. נראה שיהיה בסדר.
שתהיה שנת ימודים מוצלחת, לקטנים וגם לגדולים לא לומדים. גם אני מאוד אהבתי לישון אצל סבא וסבתא בחופש עוד מגיל מאוד צעיר. במיוחד אהבתי להכין עוגיות עם סבתא, היא התה נותנת לי מערוך קטנטן ומן צורות כאלה שעושים איתם עוגיות וחתיכת בצק משלי. איזה עולם מושלם.
השבמחקהכי כיף לישון בצוותא ואם אפשר אז מזרונים במקום מיטות וזה מרגיש כמו קייטנה אמיתית.
השבמחקבאמת לא ברור לי מדוע מקפיאים בבתי הקולנוע, אבל לא רק. מקומות ציבוריים רבים חושבים שלא די שיהיה נעים, חם בחוץ אז נקפיא אותם בפנים.
טמפרטורה של 24 מעלות היא אידיאלית ונוחה לכולם.
שנה מוצלחת לכולם ובעיקר שיהנו מהלימודים והחברים.
זה קטע שלעולם לא אבין. איך אפשר להגיע למישהו הביתה ככה בלי תיאום, גם אם אתם ההורים של בעל הבית או הילדים של בעל הבית.
השבמחקאצלי זה לא יכול להיות. תמיד בודקים אם מתאים קודם...
נכון, חכמוד הוא הבכור. חמוד ומתוק ברמות אבל (למי שמבין באסטרולוגיה) ניכרת ההשפעה של ירח בעקרב. לא קל לו. אני באמת רוצה לעבור על המפות של שניהם (בעיקרון לא עושים מפה אסטרולוגית לילד עד גיל 5, אבל זה מאד עוזר להורים כשהם יודעים קצת מה מניע את הבן שלהם, איפה הוא מתקשה ואת מה לעודד).
השבמחקעכשיו באמת כיף איתם - ואנחנו הרבה פחות מותשים אחרי שהם מבלים אצלנו, ממה שהיינו פעם. הכל יותר זורם.
בהצלחה לנכדייך. אני מאד אהבתי לגדל את ילדיי ברעננה אבל דווקא מערכת החינוך....לא תמיד מצאה חן בעיני. המון הישגיות, המון תחרות, המון "חרשנות" ומעט מאד חינוך....מקווה שזה השתפר מאז
בין השורות אני קוראת סוג של מפלט שהיה לך אצל הסבים. אצל הרבה ילדים זה כך (וטוב שכך). גם אנחנו עושים איתם עוגיות - בחורף כשאי אפשר לצאת החוצה. גם להם יש סט שלם של מערוך וצורות....כיף גדול :)
השבמחקמקווה מאד שיהיה להם טוב בגן. ביחוד דואגת לחכמוד...
כיף עצום לישון יחד. זוכרת כשהייתי קטנה זה היה עבורי הכיף האולטימטיבי (גם אצלי וגם אצל הנכדים שלי קיים אפקט הפחד - כך שלישון עם המבוגרים באותו חדר זו הקלה עצומה).
השבמחקבאמת לא מבינה את ההקפאה של המקומות הציבוריים. זה מאד אופייני לארה"ב - אבל באמת חבל על החשמל ואין שום סיבה!
השבוע האחרון של אוגוסט, וכל הסבים והסבתות מגוייסים :)
השבמחקאנחנו הלכנו על אקסטרים, ולקחנו את הבנות לשבוע (!) שלם. רציתי לתת לבת שלי מנוחה של ממש - מה גם שהיא נשארה עם הקטן, והם עברו דירה. אני לא חושבת שהם היו יכולים לעשות את זה כשהבנות בבית. הערב החזרנו אותם, למקום החדש שלהם. הקטנות יכלו לראות כבר את החדר שלהן, והמיטות כבר חיכו שם. התרגשות גדולה. ומחר גן חדש.
אני מאוד מזדהה עם התחושות שלך של ההזדהות עם הקטנים. יש בהם משהו שנוגע בך, דווקא כסבתא. אולי, כמו שאמרת, בית של סבא וסבתא זה מפלט. אליפל קורא לזה ’יש לנכדים ולסבים אויב משותף’, ועם כל כמה שזה לא ’נכון’ במובן המילולי, יש משהו באחווה הזו שמתאים למערכת היחסים המופלאה של סבא-סבתא ונכדים.
כשהילדים שלי למדו ברעננה הרגשתי לגבי מערכת החנוך בדומה למה שכתבת.
השבמחקהנכדים שלי ילמדו ממחר בבית ספר הפעמונים. זה בית ספר חדש ואני לא מכירה אותו. מקווה שיהיה בסדר.
שנת לימודים נהדרת, אמפי. ונכון אין ממיס מנכדים שרוצים להשאר ולבוא. אני רואה לפי אמא שלי איך זה ממיס אותה. זאת גם ההוכחה הכי טובה שטוב להם.
השבמחקעייף מתוך שינה זה יותר מצחיק מרעב תוך כדי אכילה?
אצלנו הנכד הקטן בן ה-4 ישן איתנו במיטה , גם אם מונח מזרן ליד המיטה הוא מגיע למיטה ( ולפעמים גם ישן לרוחבה..)
השבמחקמאחלת לנכדייך ולנכדַי ולכל הילדים הקטנים והגדולים שנת לימודים מוצלחת ומעניינת, וכמובן לעוסקים במלאכת החינוך וההוראה!!!
( מה זה ירח בעקרב? מעניין אותי-אם תרצי תעני לי במייל, תודה!)
איזה בילוי כייפי, האינטימיות שלכם היא נפלאה. לי לא היו סבא וסבתא מתפקדים, כך שאני לא מכירה את מערכת היחסים המיוחדת הזו. איזה כיף לכם ולהם
השבמחקאוי איזו פינה מקסימה סידרת להם שם... בא לי בעצמי להכנס לתמונה הזו ולהתכרבל עם הדובים האלה.
השבמחקבהצלחה להם במסגרות.. אני כל כך מפחדת מבריונות...
התגעגעתי.
הכי חשוב שהחופש נגמר וחוזרים לשגרת הלימודים והמסגרות החינוכיות ולקבל את הנכדים בסופי שבוע.
השבמחקשתיהיה לכל ילדינו שנת לימודים קלה ומענינת והלוואי וכל הסבים והסבתות ישקיעו כמוכם בנכדים שלהם !
השבמחקכל הכבוד לכם. האמת שהייתי ערוכה לשבוע שלם - מרגע שבתי חזרה מכרתים - אבל אז התברר שהיא לקחה חופש מהעבודה עד סוף השבוע, ונותר לנו באמת רק שלשום.
השבמחקהיום כבר קפצתי לעזור שוב כי נשמותק היה רק שעתיים בגן (הסתגלות) וחכמוד בכה שהוא לא מרגיש טוב והגננת (צעירה ולא מנוסה) התקשרה שיבואו לקחת אותו הביתה....
"אויבים משותפים" - כן, לפעמים חכמוד בונה על זה שכאשר הוריו אינם, אנחנו מרשים דברים שהם לא מרשים
וואו, אז אני מבינה שהתחושה שלי לא היתה סובייקטיבית לגמרי. מקווה שאצלם זה אחרת...
השבמחקחחחח נתקלת בזה? ילד שטוען שהוא רעב תוך כדי אכילה? הורס!
השבמחקתודה על האיחולים
חכמוד כבר התחיל את השנה ברגל שמאל (בכה כל היום וביקש הביתה ובאמת הוצאנו אותו מוקדם) נראה מה יהיה הלאה...
אפשר להתפנק יחד במיטה בשנת צהריים אבל בלילה הם זזים ובועטים ומתהפכים לכל הכיוונים ובלתי אפשרי לישון ככה......שמחה שהם מבסוטים ב"מיטות-ספסל" שלהם, מבחינתם כנראה העיקר שאנחנו בטווח ראייה ושמיעה :)
השבמחקאכתוב לך במייל - בכיף
כן, בילויי נהדר. עניתי כאן למישהו/י שבאמת לא לכולם יש סבא וסבתא במערכת יחסים כזאת או בכלל. זו ברכה :)
השבמחקכן, סידרנו את הפינה הזאת עוד לפני שהנכדים היו בתכנון - אבל תיארנו לעצמנו שיום אחד הם יגיעו, ואכן כך היה. אני ממש חולה על דובים, אפילו כתבתי כאן פוסט שלם על אוסף הדובים שלי
השבמחקתודה על האיחולים. חכמוד בטראומה גם מהבריונות ממנה סבלו הוא ושאר הילדים בגן הקודם (איך הגננות לא השתלטו על הילד - היו פחות מ-20 ילדים בגן!) ועכשיו גם מזה שזה גן חדש והוא לא מכיר אף אחד....
אמן ואמן ותודה :)
השבמחקלא היה להם יותר מדי חופש, הם עדיין במסגרות כאלה שפעלו לתוך אוגוסט (בתשלום כמובן) - וכשההורים ואנחנו היינו איתם בחופש היה ממש כיף.
השבמחקאבל בהחלט הגיע הזמן לחזור למסגרות, נראה הבוקר שנשמותק (שהיה רק שעתיים בגן, ככה זה בגיל 3 ביום הראשון) הסתדר מצוין, ואילו חכמוד (בטרום חובה) בכה כל הבוקר ובאיזשהו שלב הגננת התקשרו שיבואו לקחת אותו...אז הוזעקתי לעזור. אז זה לא רק סופי שבוע, אבל אם אני פנויה אין לי בעייה
אוי מסכן. קשה להם להכנס לתלם אחרי חופשה. זה לא פשוט. גם ילדים גדולים (כמו הבכורים שלי) כבר בבית ספר, נשמעים זועפים וכעוסים ונטולי כל חשק לחיות. ראשון בספטמבר הוא קללה עבורם.
השבמחקוברור שנתקלתי ב... נגיד ילד... שאוכל ותוך כדי מספר כמה הוא רעב. אני! הרעב התמידי. אני הרי תמיד רעב ובין הארוחות אני מתבייש לספר על זה, כי כולם צועקים עלי שרק לפני רגע אכלתי. אז כשאני מתיישב לאכול אני נותן לעצמי דרוד.
חחחח איזה ילד חמוד אתה אליפל
השבמחק