שבוע עבר....
שבוע שבו הצלחתי לאמן פעם אחת, להתאמן פעם אחת, ולהשתתף בקבוצת המנטורינג ....
פרט לכך, כל שאר השבוע מוקדש ל-T
הכאב הוא הכי גרוע בלילה, והוא הרוג מעייפות. לא מצליח לישון. חוטף תנומה של חצי שעה כאן, שעה וחצי שם, גם במהלך היום - וזה משאיר אותו תשוש ואפוף.
לא ממש ברור איך משככי הכאבים עובדים, אם בכלל. יש שעות ארוכות במהלך היום שהוא בכלל לא צריך לקחת, ובלילה כמה שהוא לוקח זה לא עוזר.
ניסינו את כל השילובים ...שום דבר לא משנה את העובדה שכשמגיע הלילה, הכאב בלתי נסבל.
הוא נשאר בסלון ברוב הלילות, שם הוא מצליח לפעמים למצוא תנוחה כדי לתפוס תנומה. הלילה הוא ניסה לחזור למיטה אבל ירד בחזרה בסביבות שתיים.
אתמול חברה של חברה (ששמעה את הסיפור) התקשרה להמליץ לקחת את אחד הכדורים בבוקר, בסביבות עשר, אחת עשרה, כדי שהוא ישפיע כמו שצריך בלילה. זה הניסיון שלה. היא לא רופאה אבל היא מנהלת מרפאה ויש לה המון ניסיון. ננסה. כשהיא התקשרה זה היה מאוחר מדי כדי להשפיע על הלילה הזה. אבל ננסה היום. בינתיים עבר עוד לילה של סבל צרוף. אין לו כבר כוחות יותר....
בפיסיותרפיה הוא מתקדם יפה, כך אומרת הפיסיותרפיסטית, והוא בינתיים צורח מכאבים. ו-T אדם עם סף כאב מאד גבוה. אם הוא צועק, סימן שזה ממש, אבל ממש כואב.
שלוש פעמים בשבוע פיסיותרפיה ועוד תרגילים שונים בבית.
ביום שלישי התנפחו לו בלוטות הלימפה גם בבית השחי וגם בצוואר - התקשרנו למנתח שלא מצא קשר בין זה לבין הניתוח ( you think?) והפנה אותנו לרופא המשפחה, שבדק בעדינות ונתן אנטיביוטיה. רק אתמול (אחרי 4 ימי אנטיביוטיקה) הוא התחיל להרגיש שהבלוטות (שעדיין נפוחות) כבר פחות כואבות.
התפתחה לו שם, בבית השחי מתחת לכתף המנותחת, גם שפשפת נוראית. קבלנו משחה גם עבור זה.
בקיצור - סובל.
ממש סובל. מחכה ליום שבו יוכל לישון כמה שעות רצוף בלילה, זה ישנה לו את הכל.
כרגע לא מסוגל להתרכז בשום דבר, אפילו טלוויזיה - נרדם באמצע.
אמנם היד החזקה (שמאל) מושבתת, אבל אם הוא יהיה ערני והכאב יהיה בשליטה, הוא יוכל לעשות המון דברים במחשב - ביד ימין.
מקווה לטוב. מקווה לשיפור. מקווה שיעבור את החלק הזה, הכי קשה. מקווה.
אין לי מה להגיד חוץ משיעבור מהר ושירגיש טוב במהרה.
השבמחקבאמת אין מה להגיד. תודה
השבמחקבאמת תהיתי מה איתו, מה איתכם. כאב כזה יכול להטריף, את שניכם. אני מאוד מקווה שהוא יעבור את התקופה הקשה בקרוב, ושיוכל לחזור לעצמו, ואף יותר מזה (שהרי זו היתה המטרה מלכתחילה, אם הבנתי נכון).
השבמחקאני לא יודעת אם זה בסדר, אם זה צריך להיות ככה.
השבמחקאיך המנתח יכול להגיד שאין קשר בין נפיחות הבלוטות לניתוח?
למה המנתח לא נתן אנטיביוטיקה מלכתחילה?
אתקשר יותר מאוחר לאחותי הפיסיותרפיסטית לשאול אותה לנסיון שלה עם הניתוח שהיא עברה בכתף ועם נסיון שלה עם אחרים שעברו זאת.
בקשר לשינה, אני יודעת שכדורי שינה יכולים לגרום להתמכרות וזה נורא, אבל אם לוקחים תקופה קצרה זה לא גורם להתמכרות. אולי שווה לנסות??
שינה זה דבר בסיסי שפשוט קשה קשה בלי זה. זה גם חשוב לריפוי.
אכן המטרה היא להיפטר מהכאב הכרוני ובדיעבד אנחנו מבינים שלולא הניתוח תוך כמה שנים הוא היה מאבד את התנועה והשימוש ביד לגמרי. כך שניתוח בחירה התברר כניתוח אין ברירה. ואנחנו רק מקווים שההחלמה תהיה מלאה..גם מבחינת יכולת התנועה והפעילות וגם כמובן מבחינת הכאב.
השבמחקאני מרגישה שהניסיונות שאנחנו עושים עם משככי הכאבים זה כמו ניסוי בבני אדם. ממש מסכן. כרגע אני איתו בפיסיותרפיה...התעללות נוספת בדרך להחלמה 😔
לפי מה שהמנתח, הפיסיותרפיסטית וגם אחיו שעבר את אותו ניתוח בדיוק באותה כתף עם אותם ממצאים לפני כשנה, הכאבים האלה וחוסר היכולת לישון הם תופעה ידועה וצפויה. הזיהום הוא בלתי צפוי אבל רופא המשפחה אמר שכאשר הגוף נחלש אחרי ניתוח כל מיני חיידקים תופסים טרמפ...באופן כללי נראה לי שהמנתח שהוא אורטופד לא ממש מתייחס לאדם כמערכת שלמה...זו בעייה. אשמח לשמוע מה אחותך אומרת...😘
השבמחקשירגיש טוב מהר ככל האפשר. כל התהליך זה נשמע כמו עינוי רציני. אי היכולת לישון דופקת לא מעט מערכות, כולל מצב רוח ועשויה אף להוביל לעייפות נפשית. לבי עם T.
השבמחקלגבי ה״אין קשר״ בין ניתוח לבין הדלקת, תמוהה בעיניי הקביעה הזאת של הרופא. הרי ידוע שאחרי ניתוחים הגוף פגיע יותר ולכן מתקשה להתמודד עם זיהומים. אולי הוא התכוון למישרין ומתוך נוחות התעלם מעקיפין. צובט.
גם אני רציתי להציע כדורי שינה , כדאי לברר עם רופא המשפחה
השבמחק( יש גם טבעיים, אבל הם לא תמיד עוזרים)
ומקווה מאוד שמצבו של T ישתפר במהרה ! ולך אמפי יקרה חיבוק !
דיברתי כעת עם אחותי .
השבמחקקודם כל הניתוח הארוך הזה שכלל גם חבור גידים וגם ניקוי הסתידויות הוא ניתוח קשה מאד. אחותי המשילה אותו לריסוק כתף בתאונה. טיפול בכל חלקי הכתף.
לכן צפוי כפי שאמרו שהכאב יהיה חזק וימשך לדברי אחותי כשבועיים עד שלושה עד שתהיה הטבה מסויימת.
מה שהיא מציעה:
לנסות לישון בישיבה על הכורסא ולא בשכיבה. ככה יש יותר סיכוי שלא תהיה תזוזה של הכתף. כמה שפחות תזוזה בכתף פחות כואב.
אם הטרמדקס מגעיל מתחת ללשון, היא לקחה את הכדור הזה בבליעה וזה גם עזר.
אם T לא רגיל לכדורי שינה, כדור שינה יכול להפיל אותו לשינה וכדאי אבל בזהירות לא להתמכר.
לגבי הבלוטות נראה לה שאפילו הניתוח בלי דלקת עלול לגרום לנפיחות.
צריך להקפיד על ההוראות מה כן מותר להזיז ומה לא. אם מותר להזיז את המרפק אז חשוב לעשות את זה למרות שכואב.
זהו. מה שהיא יכלה לומר. כנראה שצריך לחשוק שיניים ולהעביר את התקופה בידיעה שהיא תעבור.
אוי באסה הלוואי שיהיה כבר שיפור במצב
השבמחקאיזה מזל יש לט’ שיש לו בת זוג תומכת ואוהבת כמוך.
השבמחקמאחלת לשניכם לעבור בשלום את התקופה הקשה.
תודה רבה רבה. אכן זה מוביל גם לתשישות נפשית, אבל עברו "רק" שבועיים וכרגע זה עדיין במסגרת הזמן שידענו שיהיה קשה.
השבמחקכמובן שהזיהום בלימפה הוא בלת"מ לחלוטין, ובאמת לא נראה לי שאפשר לפטור את זה כלא שייך למצב-שאחרי-ניתוח....נראה אם הפטנט של תזמון הכדורים באופן שונה יסייע לעבור את הלילה. תחזיק אצבעות
ניסינו וולריאן (הרגעה טבעית) וזה לא עזר. הוא מסרב לקחת משהו חזק יותר. גם ככה הכדורים שהוא מקבל הם אופיואידים, וגם מהם - לאורך זמן - יש סכנת פיתוח תלות (פיסית, לאו דווקא התמכרות במובן הנפשי של המילה), אז הוא חושש. הוא כל כך עייף שאם הכאב ירפה קצת, יירד לרמה סבירה אפילו, הוא יוכל לישון....
השבמחקתודה על החיבוק. זקוקה לזה יותר מכל.
תודה קורדליה, אכן אחותך מאשרת את כל מה שאנחנו כבר יודעים. מההתחלה הוא ישן בישיבה, בהתחלה ניסה במיטה המתכווננת שלנו, ומאז בספה בסלון. שכיבה לגמרי לא באה בחשבון והוא ידע את זה מההתחלה. את הטרמדקס מתחת ללשון החלפנו לטרמדקס 100 OD בבליעה כבר אחרי 3 ימים, אבל הטעות שהוא כנראה עשה (זאת נדע אחרי הלילה הקרוב) היא שהוא לקח אותו ואת הזאלדיאר לפני השינה וזה התחיל להשפיע רק לקראת הבוקר, ואז כל היום כמעט היה נטול כאבים, אז הוא לא לקח כלום במהלך היום, ושוב בלילה הכאבים בלתי נסבלים. כעת החברה המליצה לקחת בבוקר, כדי ששיא ההשפעה תהיה בלילה...נחכה ונראה. המשך...
השבמחקהלוואי תודה
השבמחקכדורי שינה (מעבר ל"רגיעון" וכאלה) הוא מסרב לקחת, מעולם לא לקח וחושש לקחת. מבינה אותו. ברגע שמפלס הכאב יירד אפילו קצת, הוא יצליח לישון יותר רצוף. הוא מת מעייפות. לגבי הבלוטות, הן באמת היו נפוחות בצוואר אחרי הניתוח (עוד לפני הראקציה לפרקוסט) אבל בבית השחי זה ממש גולות בשני הצדדים, וכאב מאד. כעת עם האנטיביוטיקה זה לא כואב, אבל עדיין קיימות הגולות. מבאס. הוא באמת מקפיד על כל ההוראות של מה חייבים להזיז (כף היד, האצבעות, טלטול פאסיבי של הזרוע כאשר הוא כפוף והיא משוחררת, מתיחת השכמות לאחור כאשר הוא נשען על כדור על הקיר) ומה אסור (את הזרוע בכוחות עצמה, מותר להזיז רק בעזרת היד השנייה, באופן פאסיבי לגמרי). הוא עושה הכל באדיקות גם כשכואב, כי חשוב לו להשתקם כמו שצריך. שבועיים שלושה...טוב - נחכה עוד קצת . תודה
השבמחקתודה צופה. קל להיות בת זוג אוהבת ותומכת שלו. הוא לא מאלה שמוציאים את התסכולים והעצבים על אחרים במצבים כאלה.....
השבמחקלילות הם זמן לא טוב בשביל חולים. משום מה כל התופעות מוחרפות בהם.
השבמחקמקווה שיעבור כמה שיותר מהר. חיבוקים.
תודה עדה, ממתינה באופטימיות זהירה להלילה, אחרי שהוא לקח במהלך היום את המשככים לפי המלצת החברה...
השבמחקתחזיקו מעמד. הוא, וגם את. נשמע קושי קשה ביותר.
השבמחקאכן קשה. קשה לו - פיסית ומנטלית, נמאס לו, והוא סובל. ברור לי שכאשר הכאב יפחת והוא יוכל להתרכז קצת הוא יתחיל להעסיק את עצמו בכל מיני דברים (בגבול האפשר) ואז יהיה לו יותר קל - אבל גם יותר מתסכל כי הוא כבר ירגיש יותר טוב ועדיין בלי היכולת להפעיל את היד.....
השבמחקלי קשה לראות אותו סובל, קשה לי שאין "נוסחת פלא" שתפחית לו את הכאב, שתקל עליו. אבל עדיין לא קשה לי להיות כאן בשבילו, לתמוך - פיסית ונפשית, לוותר על פעילויות אחרות לטובת הדבר הזה. אולי הקושי הזה עוד יתפתח בהמשך....ואולי הוא לא יספיק להתפתח כי T ישתפר....