עבר עוד שבוע ונראה שמצבו של T משתפר לו לאיטו. מאד לאיטו.
הזיהום עוד לא נעלם אבל גם לא החמיר, אחרי 10 ימים של אנטיביוטיקה, והבוקר יש ביקורת אצל רופא המשפחה. נראה מה יהיה הלאה.
הכאבים בכתף, בזרוע - עדיין שם שרירים (
) וקיימים, אבל פחות מאשר לפני שבועיים, ויש לילות שהוא מצליח לישון כמה שעות רצוף.
במיטה. כבר לא על הספה בסלון בישיבה.
בפיסיותרפיה הוא מתקדם מאד יפה, ונראה שעוד פחות משבועיים הוא כבר יורשה להפעיל את הזרוע המנותחת (ולא רק תרגילים פאסיביים).
משככי הכאבים עדיין מטשטשים אותו, למרות שהוא לוקח את המינימום ההכרחי, אבל אני רואה שהוא מצליח להתרכז קצת יותר, ומצליח להכניס קצת
עבודה (הצעות מחיר, מיילים...) וכבר לא תמיד נרדם באמצע פרק או סרט מול הטלוויזיה...
השבוע הייתי הרבה עם הנכדים (והשארתי אותו בבית) כי בתי חלתה בדלקת גרון קשה, חום גבוה ואפס יכולת לצאת מהמיטה.
דווקא היה כיף לחזור להיות סבתא באחוזים יותר גבוהים, אחרי תקופה שלא ממש יצא לי להיות איתם לבד.
גם חזרתי לחדר כושר וזה עושה לי ממש טוב.
את הקניות בסופר עשיתי אתמול בבוקר, כך שהיום אני פנויה לקחת את T לרופא, לפיסיותרפיה...ואז בטח אבשל.
זה היה שבוע בלי אימונים (שלי) ובלי אימונים (של מתאמנים שלי) ואני בתקופה של "אולי בסוף זה לא יצא?" כל הקטע הזה של להיות מאמנת, אבל אני יודעת שזה פשוט בגלל התקופה. בגלל שלא הייתי פנויה לזה.ואני כנראה עדיין לא פנויה לזה.
בנוסף יש לי סיפור "עין" : גם התחלה (ממש התחלה) של קאטאראקט בעין ימין (עין שמאל כבר נותחה לפני חמש שנים) ובנוסף התחלה של היפרדות זגוגית (בפועל זה נראה כאילו יש לי "זבוב" כל הזמן מול העין הזאת) באותה עין, עוד הוכחה שאני מזדקנת (אם לא חשדתי כבר קודם שזה המצב)
לפני שבוע כאשר ע' (השותף של T) ואשתו כ' ביקרו אצלנו, היא אמרה (לא זוכרת באיזה הקשר) שהם הולכים להזדקן בתל אביב ואנחנו נזדקן כאן ביישוב שלנו בשרון. בלי לחשוב הרבה צחקתי ואמרתי שאין לי מה להזדקן, אני כבר זקנה אז זה אבוד. זה היה בצחוק כמובן, אני לא זקנה ולא מרגישה זקנה, אבל אני גם לא מרגישה כמו רבים אחרים באזור הזה, שגידלו את ילדיהם "בכפר" למען "איכות החיים ואיכות החינוך" ומתים "לחזור לעיר הגדולה" לעשות חיים אחרי שהילדים יעזבו את הבית.
להיפך. אנחנו חיינו ברעננה שם גידלנו את ילדינו במושבה שהפכה לעיר מול עינינו, וכאשר הילדים עזבו את הבית החלטנו לעבור שוב לכפר, לשקט, לירוק, לציוץ הציפורים....אני ממש לא אוהבת את תל אביב, מצטערת אבל מעולם לא אהבתי אותה. מעולם לא הייתי בליינית, מעולם לא אהבתי את הרעש והטינופת ובעיות החניה....
איך הגעתי לזה? לא משנה. בקיצור, זה לא דחוף אבל מתישהו השנה כנראה אעבור ניתוח קאטאראקט.
ה"זבוב" כנראה ייעלם לבד, בזה לא מטפלים. רופא העיניים רק אמר שאם יש החמרה (כתם חדש, עוד "חוטים" או הבזקי אור) לבוא אליו מייד, ואם הוא לא מקבל באותו היום - אז ישר למיון. מקווה שלא יהיה צורך.
טוב - זה היה העדכון ליום פורים שמשי זה - חג שמח 
ראשית שכולכם תרגישו טוב, הכי חשוב.גרתי בימי רווקותי בתל אביב וזה זכרון נחמד אבל אין לי רצון לחזור לגור שם ואני שמח שילדיי גדלו ביישוב קטן שקט זה הכי טוב העיקר שט’ימשיך להחלים
השבמחקאמן ואמן על ההחלמה של T ועל הבריאות של כולנו (מה עם הבריאות שלך, טליק? מזמן לא עדכנת)
השבמחקזה יצא פוסט קצת אסוציאטיבי....בלי תכנון מראש 😜 אני מעולם לא גרתי בתל אביב והתחתנתי בגיל עשרים כך שלא היה לי גם את קטע הרווקות של לפני...לא הכרתי את זה וזה מעולם לא חסר לי.
ווי איזה באסה עם העינים. לחמותי היה סיפור של הפרדות בעין (לא יודעת אם זה אותו הדבר או לא) גם היא אמרה שהיא ראתה כמו זבובונים כל הזמן, אבל אצלה ניתחו מידית. מקווה שזה לא יגיע לזה אצלך.
השבמחקואני שמחה לשמוע שt משתפר. זה לוקח זמן הדברים האלה אבל מרגע שעולים על מסלול של החלמה זה כבר אופטימי יותר.
גם אני תמיד שנאתי את תל אביב, הלחות, הצפיפות, הרעש, הריח (שלא לדבר על התחנה המרכזית הישנה, וגם החדשה אם כבר מדברים על זה שממש עוררה בי רפלקס הקאה אוטומטי רק מהמחשבה).
השבמחקאבל. בשנה שעברה, כשאני חייתי בחו"ל והשות נשאר כאן הוא הגשים חלום וגר בתל אביב, בלב שלה, וכשאני באתי לבקר גרתי איתו. ומה אומר ומה אדבר, זה משהו אחר לגמרי. כיף. עיר מדליקה, צעירה, עם אווירה נחמדה, אפשר לצאת ומיד יש מה לראות, מה לעשות. הכל בהישג יד, לא צריך לנסוע לשום מקום. אפשר ללכת ברגל. בקיצור, יש מצב שאני חוזרת אליה יום אחד, אולי לא בעתיד הרחוק כל כך...
שמחה לקרוא את הבשורות הטובות, גם אם הן מתקדמות במתינות.
השבמחקואם כבר היה לך ניתוח קטרקט אחד לפני שנים, זו הוכחה ניצחת לכך שזה בכלל לא עניין של זקנה.
אני לא גרה בתל אביב אבל מאוד אוהבת אותה, והיות שאני לא נוהגת - לא בה ולא בשום מקום אחר - אין לי בעיות חניה.
פורים שמח!
כן, זה מה שחמותך עברה, רק שאני באמת מקווה שאצלי לא יהיה צורך בניתוח עבור זה. הרופא אמר שבעין שמאל ההפרדות כבר קרתה וזה נשאר סטאטי בלי צורך בהתערבות, כך שנקווה שכך יהיה גם בעין ימין. את הקאטאראקט בטוח יהיה צורך לנתח אבל הוא עדיין לא מפריע לי ממש אז ניתן לחכות.
השבמחקלגבי ההתקדמות של ההחלמה של T אני מבינה שצריך הרבה אורך רוח...כל פעם יש שיפור ונסיגה. לילה אחד סביר ואחריו כאבים והתעוררויות כל שעה...אבל הכיוון הכללי הוא שיפור. זה ייקל עוד הרבה זמן...אין מה לעשות נגד זה
שמחה שגילית את חדוות העיר הגדולה. אולי תל אביב באמת כרוכה בתודעתי בפקקים לשם ובעיות החניה ולו התגוררתי במרכזה הייתי מגלה את הכיפיות שלה...אולי. לא נראה לי שאי פעם אדע..
השבמחקתודה עדה. בהחלט לא מרגישה זקנה...יש מודעות לשינויים בגוף...הכתפיים, הגב, העיניים...הקצב, ההתעייפות...אבל מחבקת את השינויים האלה. לא מתמרדת נגדם. עם העיניים שלי אני די היסטרית, אבל, כי הם הכלי העיקרי שלי...ניתוח הקאטאראקט שעברתי היה קצת טראומטי אבל בסוף עבר בשלום...לא ששה לעבור את זה שוב
השבמחקטוב לשמוע שיש קצת הטבה לאישך, שהוא חזר למיטתו, ושיש לו כמה שעות רצופות של שינה. זה נותן לו את האפשרות לתפקד קצת, וזה כשלעצמו משפר את מצב הרוח, מה שבתורו משפר את הבריאות.
השבמחקגם לי יש זבוב בשדה הראייה כבר שנים די רבות, והתרגלתי לחיות איתו. לא ידעתי שאם אראה חוטים או הבזקי אור זה מסוכן, אז הנה למדתי.
אני חושבת שאף פעם לא אוכל לגור בעיר גדולה כמו תל אביב, או אפילו במרכז רעננה. גדלתי בתוך ירוק, וזה חשוב לי כאוויר לנשימה. כשהתחתנתי יכולנו לקנות בתל אביב בצפון העיר, במקום שעכשיו הוא יקר מאד, דירה קטנה במחיר סביר. כמעט סגרנו על חוזה, ואני לא יכולתי לישון כל הלילה ובבוקר אמרתי לבעלי הטרי שאני לא מסוגלת לגור בתוך בטון...
כן בהחלט שימי לב אם יש "זבובים" או חוטים חדשים בשדה הראייה או כתם שמשתנה או הבזקי אור...זה מסכן את הראייה וחייבים לטפל מיידית.
השבמחקאני שמחה שהחלטתם לא לקנות בצפון תל אביב למרות שיחסית שם יש יותר ירוק ופחות בטון ממה שבמרכזה או דרומה...
כשהתחתנו חיפשנו לשכור בהתחלה, באזור רמת אביב או רמת השרון או הרצליה...ובמקרה מצאנו ברעננה. התאהבנו במושבה ההיא ולמרות המרחק מהעבודה (שנינו עבדנו בתל אביב / רמת גן) החלטנו להישאר שם ולקנות דירה והשאר היסטוריה. מעולם לא חשבתי שאעזוב את רעננה...כל המעבר ליישוב הנוכחי קרה די במקרה מבחינתי...T ניצל איזו הזדמנות שחטפתי קריזה על הדירה שלנו ועל הבניין שלנו....ומחירי השפל של 2009...ואיכשהו הסכמתי לקנות מגרש ולבנות בית...ואני נהנית מכל רגע שאנחנו חיים בו
שמחתי לקרוא על שיפור במצבו של T. שיהיה חג שמח.
השבמחקחג שמח, אמפי. אני שמח לקרוא שמצב הכתף הולך ומשתפר, כולי תקווה שרופא המשפחה בישר בשורות טובות גם כן. הסיפור עם העין מטריד למרות שסיפרת אותו בנימה אנטי-פולנית.
השבמחקואגב, גם אני לא אהב את תל אביב וממש לא מרגיש צורך להתנצל. ואם נורא נורא רוצים אקשן אפשר לנסוע לשם, לא צריך לגור בתוך זה. נכון?
תודה שולה, חג שמח 😃
השבמחקנימה אנטי פולנית? חחח...צריכה לקרוא שוב להבין למה התכוונת. 😜
השבמחקלגבי תל אביב אני אפילו לא אוהבת לנסוע לשם....אני עושה זאת כמובן אבל לעיתים יותר ויותר רחוקות
נימה קלילה ואופטימית ואפילו מחוייכת. (-:
השבמחקהו אני מתה על תל אביב. ז"א חיה על תל אביב. העיר הזו מטעינה אותי, משמחת אותי נותנת לי אוויר. הגיוון שבה שומר אותה מעניינת וצעירה תמיד.
השבמחקאבל אני מכירה בעובדה שיש אנשים שונים ממני שנלחצים אולי מעודף גירויים ומעדיפים את השקט...
המון המון בריאות לכולכם וחג פורים שמח.
גם אני לא מאוהבי העיר הגדולה, מעדיף לנסוע אליה שעה וקצת ולא לגור שם מהרבה סיבות את חלקן אמרת.
השבמחקהחלמה קשה וארוכה אבל בסוף הכל יהיה בסדר אני מאמין.
זקנה או גיל, מורגשים קודם כל בנפש. יש אנשים צעירים עם נפש זקנה ויש להיפך. גם בעיות בריאותיות קלות אפשר לשפר ולא לחשוב על זקנה היא מגיעה בכל מקרה.
שבת שלום ובריאות.
רק המחשבה על קטרקט ושאר צרות בעיניים גורמת לי פאניקה קלה.
השבמחקמאחלת לך ולאישך המון בריאות, וגם לבת כמובן. כשיש ילדים קטנים כל הזמן נדבקים מהם אבל כמו כל דבר גם זה עובר.
אני מקווה שבקרוב תוכלי לחזור לאמן ולהתאמן כי נראה לי שזה היעוד שלך בחיים.
להיות סבתא זה נחמד מאוד אבל יש בחיים עוד הרבה יותר
חג פורים שמח גם לך, ליבי
השבמחקאני יודעת שאני יוצאת דופן בעניין של תל אביב.....
לגבי תל אביב, אני גם שונאת לנסוע אליה, לחנות בה, להסתובב בה....דווקא לו הייתי גרה שם אולי הייתי אוהבת יותר - בלי הצורך המייגע להגיע. אבל שום דבר שם לא מושך אותי...
השבמחקלגבי ההחלמה, ידענו שהיא תהיה ארוכה - אבל לדעת ולחוות בזמן אמיתי זה לא אותו הדבר....מתקרבים ל-5 שבועות מאז הניתוח, והדרך עוד ארוכה....
זה נכון שיש אנשים עם נפש זקנה בגוף צעיר - אנחנו צוחקים על נשמותק, הנכד הצעיר שלי, שהוא סבא זקן. 5 דקות ישב על הספה אתמול ופתאם אמר "כואב לי הגב..."
אני רואה שאת מזדהה עם פאניקת העיניים שלי.... לגמרי! מצד אחד בא לי לנתח ולגמור עם זה. עין שמאל (אחרי הטראומה של התקלה שהיתה בניתוח שאמור היה להיות פשוט לכאורה) היא ממש נהדרת. מצד שני אין מה להחפז....
השבמחקאת צודקת שלהיות סבתא זה נחמד אבל במינון הנכון.
מעולם לא תכננתי להיות סבתא במשרה מלאה.
אני יודעת שאימון זה משהו שעושה לי טוב ועושה טוב לאחרים...אבל כרגע אני כנראה בסוג של משבר....מקווה שיחלוף
ניתוח קטארקט ( בעברית ירוד-עכירות העדשה) לא אמור להיות ניתוח קשה , אני עברתי כבר בשתי העיניים ( לא מסיבת הגיל -היום אני כבר בגיל...)
השבמחקואת לא זקנה בכלל !
( "ביליתי" לצערי את הלילה האחרון במחלקה גריאטרית בה אושפז אבי עקב גילו , למרות שתודה לאל הוא עצמאי מכל הבחינות וראשו צלול !!תודה לאל! לא חש בטוב ולפי הגיל לא מכניסים למחלקה פנימית אלא לגריאטריה ).
בכל מקרה אם תצטרכי לעבור - בהצלחה!
בריאות לאביך הקשיש, באמת שמתי לב שבארץ בבתי החולים מתייחסים לזקנים אחרת - בלי קשר לתחלואים שלהם, הגיל הוא זה שקובע....סוג של אפלייה? או שבגריאטרית היחס הוא אנושי יותר מאשר בפנימית?
השבמחקלא, אני לא זקנה. גם לא מרגישה זקנה.
בניתוח העין השמאלית שלי, האחות המסייעת עשתה טעות קשה - כאשר המנתח ביקש ממנה לסגור את הטפטוף שמנקה את העין בזמן שהוא עבד, כאשר החליף את העדשה ועמל על התפרים.....היא בטעות פתחה את הברז חזק - וכמעט הרסה לי את העין. הוא נורא נבהל ואני סבלתי כאבי תופת...והאמת שעד שהוא לא פתח את החבישה 24 שעות אחרי כן וראה שהראייה שלי לא נפגעה והכל בסדר, הוא היה בסיוטים שהעין שלי אבודה.
מקווה שבעין ימין הכל יעבור חלק...
אוף. קטרקט. את קצת צעירה בשביל זה, לא?
השבמחקמקווה שהשיפור יהיה תמידי אצל T וכל הזמן רק יוטב לכם.
גם אני לא רוצה לחזור לעיר הגדולה. אמנם אני בהרצליה, ולא ביישוב קטן, אבל לא בא לי לגור בתל אביב...
מסתבר שקטרקט זה לא רק פונקציה של גיל. בעין שמאל כבר נותחתי לפני 5 שנים. עין ימין תמתין עוד קצת...לא מפריעה בינתיים. ה"זבוב" מפריע יותר אבל אין מה לעשות איתו...
השבמחקאת ירושלמית במקור...גרת פעם בתל אביב? אני גרתי ברמת אביב בגילאי 13-16
תקלות בניתוחים זה דבר מפחיד ! בהצלחה לך !
השבמחקאני לא יודעת אם היחס בגריאטריה שונה ממחלקות אחרות , אבל היחס בסדר גמור!
תודה !
לסבתא שלי הייתה איזו בעיית עיניים שגרמה להתדרדרות בראייה
השבמחקכשהיא הגיעה לרופא סוף סוף הוא כעס עליה שהיא חיכתה עם זה כל כך הרבה זמן כי היא יכלה לאבד את הראייה שלה
טיפלו בזה בזריקות של אווסטין לעין (כן זה טיפול ביולוגי שמשתמשים בו לזה וגם משתמשים בו בתור טיפול לחולי סרטן, משהו מופלא הדבר הזה). ועכשיו היא רואה מושלם בעין אחת, ובעין השניה רק 50%, אבל זה יותר טוב מכלום
אין מה לעשות כל בעיה בריאותית היא משהו שצריך לטפל בו אחרת זה מחמיר...
ההורים שלי גרים במושב ואמא שלי תמיד אומרת שהיא רוצה לגור בעיר כי לא נעים להזדקן במושב
האמת שהזקנים של המושב רובם כאלה נאבעכים, הם לא יוצאים לפעילויות שיש להם מהמועצה (יש כל יום) ובעיקר יושבים בבית ואין לי מושג מה הם עושים
מעטים כן יוצאים לפעילויות, והם אנשים שרואים עליהם שהם עדיין חיים
לא הייתי עוברת לגור שוב בתל אביב גם לא בעד שום הון בעולם
מקווה שT מרגיש יותר טוב
אני לא נוטה ל"סחוב" בעיות בריאותיות אלא לבדוק ולטפל כמה שיותר מהר. את הביקור אצל רופא העיניים דחיתי קצת, בכל זאת מטפלת ב-T וזה לא נראה דחוף, אבל לא יותר מדי. ובאמת הוא בעצמו אמר שנחכה חודשיים ונראה מה קורה. אז יש לי תור בתחילת מאי שוב...
השבמחקשמחה שהצליחו להשתלט על הבעייה של סבתא שלך. עיניים....טוב אמרתי כבר כמה שזה מלחיץ אותי.
אני מאד מבינה את הכיף של חיי השקט של הכפר, אבל באמת רצוי לא להתייבש בבית ובכל זאת למצוא תעסוקות מהנות ומענינות (ומפעילות תאי מוח)....אישית אני לא מהמצטרפים לפעילויות קבוצתיות של היישוב...אבל אם לא אהיה עצמאית (רכב צמוד) נראה לי שכן אחפש להצטרף למשהו כזה...טוב, אני עוד לא שם
אצלינו אין פעילויות של היישוב, יש של המועצה, בדיוק כמו שיש בעיר לאנשים קשישים
השבמחקויש לקשישים הסעות לכל פעילות שהם רוצים מטעם המועצה
רק שאצלינו הם לא טורחים לצאת מהבית יותר מדיי
ההבדל העיקרי בין החיים במושב לבין החיים בעיר זה שבעיר הכל קרוב, וזמין במרחק הליכה וכשגרים במושב לכל דבר צריך לנסוע....
זה נכון, תלוי באיזו עיר וכמה היא גדולה אבל בעיקרון זה נכון. בעיר גם יש תחבורה ציבורית יותר בהישג יד. כאן ביישוב אי אפשר להסתדר בלי רכב.
השבמחקזה נכון,
השבמחקביישוב שאנחנו גרים ובעצם בכל היישובים ששייכים למועצה האיזורית
יש הסעות לקשישים לפעולות במועדון שמיועד להם של המועצה
אנשים בוחרים מה מתאים להם בדיוק כמו שלא כל האנשים בעיר הולכים למועדון בשביל פעילויות חברתיות
ביום שישי הייתי אצל סבתא שלי ועשינו כמה סידורים בעיר
הכל במרחק הליכה מהבית
זה כייף
אבל לא בכל עיר זה ככה, וגם לא בכל מקום בעיר שסבתי גרה בה זה ככה
במקרה סבתא שלי גרה קרוב יחסית למרכז העיר