אצלי הקן התרוקן כבר מזמן אבל התחלתי לחשוב על על התקופה הזאת, שבה הילדים מתחילים לעזוב את הבית, בעקבות הפוסט של טליק וגם התגובה של צופה מן הצד.
זה הרי לא מתרחש בבת אחת: אתם מתחילים כזוג צעיר ואז הילדים מתחילים להיוולד ובהתחלה הם זקוקים לכם כל שנייה של כל שעה של כל יום....ולאט לאט מתחילות ההפוגות - חוג פה ושם, מפגש עם חבר/ה פה ושם...ותנועה, ובילויים - יש הרבה הקדמות לעזיבה הסופית. הם יוצאים לטיול עם התנועה או בית הספר...הם מתגייסים - וגם שם יש פתאום את הבית הריק, ואז הוא מתמלא ואז הוא מתרוקן...ולפעמים יש את הטיול אחרי צבא - שזו כבר היעדרות של חודשים רבים....ושוב הם חוזרים.
ועד שהם עוזבים סופית - כבר כביכול היה לכם זמן להתרגל גם לריק, ולבחון איך אתם שוב כזוג צעיר.
ואני מתבוננת במשפחות רבות סביבי ואני רואה שכל אחת שונה מהבחינה הזאת.
יש משפחות שבהעדר הפוקוס על הילדים - ממש מרגישות את החוסר, את האובדן כמעט.
אנחנו דווקא מאד שמחנו להישאר שוב זוג צעיר קצת פחות צעיר.
שמחים כשהילדים (ועכשיו גם הנכדים) באים אבל שמחים גם כשהם הולכים.
מאושרים במשפחתיות המתוקה שלנו אבל גם בבדידות הזוגית שלנו.
נראה לי שמאד שפר מזלנו מהבחינה הזאת......
נקודת מבט מאוד מפוכחת ונכונה. אני איתך. ואיכשהו גם הייתי מודעת לאורך הדרך לכך שההורות זה לכל החיים, אבל ילדים בבית זה עסק זמני, פיקדון קצר טווח.
השבמחקכעת נשארנו עם הבן הצעיר בלבד, אחרי צבא. הוא בא והולך כרצונו, ואני שמחה שהוא ממשיך לגור איתנו, אבל אפרגן לו אינסוף אם יבחר לצאת החוצה לגמרי ולגור באשר יגור.
אנחנו מתרגלים,מנצלים את הלבד ומתגעגעים לביחד,אתמול נסענו לכפר תבור רק שנינו לאכול במסעדה,היה כיף אבל הילדים היו חסרים,אנחנו עדיין בלמידה:-)
השבמחקאז בשביל מה להביא ילדים בכלל
השבמחקיש אנשים המביאים ילדים בצעירותם ואז בגיל 50 או לפני הם חיים שוב את הלבד על כל החוויות של זה ויש כאלו המביאים ילדים בגיל מאוחר ואז עושים חיים עד אותו הרגע.
השבמחקאנחנו מרגישים את זה ויודעים שעשינו בחירה טובה בדרך החיים המתאימה לנו, כייף לנו ביחד עם כולם ולא פחות כייף לבד.
ילדים זה שמחה, אבל לפעמים נחמד מאוד גם בלעדיהם, ונחמד גם לקבל את החיים שלנו בחזרה לעצמנו מדי פעם :)
השבמחקיש תקופות בחיים. תקופה של ילדים, תקופה של נכדים, תקופה של כלבים, וגם של חופש לפעמים. אני יודעת להעריך גם את החופש....
השבמחקאני חושבת שזו שאלה של כמה תוכן יש לחיים של האדם או הזוג שאינו קשור לילדים בלבד.
השבמחקאם מישהו מקדיש את כל שעותיו לילדים ולא מפתח תחומי ענין שאינם קשורים אליהם, אין ספק שיהיה לו קשה יותר ממי שיש לו תחומי ענין נוספים. את נשמעת אשה עסוקה מאד
מאוד תלוי באנשים עצמם. כמו בכל דבר בעולם בעצם. אנחנו מתייחסים לאותם דברים באופן שונה מאוד. אצלכם נשמע שהכל נמצא בפרופורציות הנכונות. זה עוזר לכם להתמודד עם הכל באופן "נכון", ללא טלטלות מיותרות, כולל שינויים.
השבמחקמסכימה עם מה שכתבת בפוסט !
השבמחקאני תוהה לפעמים אם לא אספנו את הכלבים כתחליף לילדים שעוזבים לאט לאט את הבית?
השבמחקקצת עצוב שהבית מתרוקן אבל מצד שני יש לנו מספיק עיסוקים גם בלי הילדים ואני ממש לא מתגעגעת לעבודה הקשה ולבלגנים שהם יצרו
מעניין שלא חשבתי על זה כל כך עד שלא התחלתי להתבונן איך זה אצל אחרים....זה היה תהליך טבעי לגמרי שקרה מעצמו
השבמחקברור, אתם עוד בתחילת הדרך
השבמחקאצלנו יצא שכאשר הבן נסע ללימודים בחו"ל, אנחנו עברנו דירה לבית הזה - אז בבית הזה בעצם מעולם לא גרו הילדים שלנו
יש כמובן חדר לבן לביקוריו הקצרים בארץ, וחדר אורחים שמשמש את הנכדים כאשר הם נשארים לישון - אבל בגדול זהו בית שמלכתחילה נבנה ל"זוג הצעיר המזדקן" שאנחנו
לגמרי :)
השבמחקכיף לכם שכיף לכם, זה באמת מאד מאד אינדיווידואלי - ואני באמת מכירה זוגות שהתחתנו או הביאו ילדים בגילאים מבוגרים יותר ואצלם באמת למרות שהם בגילנו, הילדים עוד רחוקים מלהתבגר ולעזוב....או כאלה שעשו הרבה יותר ילדים מאיתנו, ועדיין יש להם בבית ילד בתיכון או בצבא....
השבמחקכך או אחרת, ההתבגרות ועזיבת הקן של הילדים היא חלק מהטבע - ולפעמים כשזה לא קורה, יש לא מעט חיכוכים...יש לבת שלי כמה חברים שלמרות שהתחתנו והקימו משפחה הם בעצם עדיין חלק מהמשפחה של הוריהם - או שגרים איתם בפועל או שגרים איתם כמעט - אוכלים שם, מכבדים שם, הילדים כל הזמן אצל הסבים....וזה משרת רצונות וצרכים של כל הצדדים. אולי להם זה עובד, לי זה לא היה מתאים...לדעתי
בדיוק. בטבע הדברים זו מחזוריות שכזו - זוג מתחבר/מתחתן, מביא ילדים, מגדל ומחנך אותם ומכין אותם לחיים - והם עוברים הלאה ובונים לעצמם את החיים ומביאים ילדים וזו דרכו של עולם
השבמחקנכון, במשפחות בהן התוכן העיקרי היה הילדים - נוצר מחסור גדול כאשר הם עוזבים...אפילו כשהם כבר עסוקים בעינינים שלהם
השבמחקאז מתגלעים הפערים בין בני הזוג, שאולי הטשטשו קודם בזכות העיסוק בילדים
באמת למזלנו נשמע שמצאנו את הפרופורציות המתאימות לנו
השבמחקחחח בהרשאתך (התגובה שלך אצל טליק) ובהשראתו של טליק כתבתי את הפוסט הזה
השבמחקהכלבים הגיעו לקראת העזיבה של הילדים? אני דמיינתי אתכם מאז ומתמיד עם כמה כלבים....מעניין
כי גם לנו יש חיות מחמד - אמנם חתולים - זה פחות התעסקות מאשר כלב, אבל עדיין צריך לדאוג להם (למשל כאשר אנחנו נוסעים)
זה באמת כיף שיש בעל חיים בבית שאפשר ללטף ולהאכיל ושבא לפגוש אותך בבוקר כשאת מתעוררת (או שיושב עלייך מתוך שינה) ובפתח הבית כשאת חוזרת הביתה....אולי זה גם חלק מהעניין
חחחחח למה את בהלם?
השבמחקאני רצינית לגמרי
לא הבנתי פשוט. השאלה שלך לא רלוונטית למי שרצה לעשות ילדים והפוסט שלי לא רלוונטי למי שלא רוצה לעשות ילדים. יש בהחלט שאלה לגיטימית: האם להביא ילדים לעולם, ואשמח לשמוע דעתך בנושא.
השבמחקאני קצת חששתי מתסמונת הקן המתרוקן כשהבן הצעיר שלי עזב את הבית לפני שנה, אבל גיליתי שנורא כיף להיות ביחד בבית בזוג.
השבמחקאחר כך הוא חזר, אבל זה כבר סיפור אחר :)
טוב לשמוע. באמת לפעמים החשש לקראת מתבדה בדיעבד. אי אפשר באמת לדעת מראש איך תרגישי כשמשהו יקרה. זה דומה ושונה מהחשש לצאת לפנסיה, למשל. יש כאלה שחודשים ובסוף נהנים מכל רגע, יש כאלה שבכמת משתגעים ללא עבודה מסודרת, לפעמים אפילו כאשלה שרצו כבר לסיים לעבוד. יש זוגות שכשהשני יוצא לפנסיה זה מפריע לראשון, שאהב את הלבד והחופש שלו...ויש שנהנים יחד וכל אחד לחוד...
השבמחק